מבוגרים בודדים יותר

I'm mister lonely Lonely, שר בובי וינטון כבר בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת, בתקופה שבה כנראה החלה לצוץ הבעיה החברתית ששמה בדידות. היום, כמה עשרות שנים אחרי, הבדידות עדיין כאן, נראה שהיא לא הולכת לשום מקום ואף זכתה בתואר "המגיפה של המאה ה-21".

היא יכולה אמנם לפגוע בכולם, בלי הבדל גיל, מגדר או השתייכות חברית, אבל המציאות מראה שהבדידות נפוצה יותר בקרב בני הגיל השלישי, ואנחנו מדברים אף על התאבדויות בגיל זה, בעיקר אלה שחיים בערים הגדולות.

בעיריית תל אביב-יפו החליטו לעשות מעשה, אולי בהשראת מינוי השרה לענייני בדידות בבריטניה, ולהקדיש לנושא הכאוב את ועידת הרווחה השנתית הרביעית, שתתקיים ב-29 במאי בתיאטרון "הבימה", בהשתתפות ראש העירייה רון חולדאי, הפסיכיאטר פרופ' יורם יובל, מנכ"ל ג'וינט ישראל אשל יוסי היימן, ח"כ איציק שמולי, מנכ"ל ער"ן דוד קורן ואחרים.

"נדמה לנו לעתים, שבדידות היא רק תחושה לא נעימה", מסבירה יוזמת האירוע, סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק הרווחה, מהרטה ברוך-רון, "אבל בדידות היא גם טריגר לחולי ולאובדנות. זו תופעה שהחברה צריכה להתייחס אליה ברצינות ועד היום לא ניתן לה מענה מערכתי".

הארכנו את תוחלת החיים וכעת צריך לדאוג לאיכותם

ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים בישראל, תשתתף  בוועידה ותתריע על מחסור חמור בכוח אדם, המביא לדבריה לכך, שרבים בישראל של 2018, אחוז גבוה מהם בני הגיל השלישי, סובלים מבדידות. "היום, כשחיים גם עד גיל 100, המבוגרים הם חלק משמעותי מאוכלוסיית העולם", מזכירה חרמוני. "אחרי שהארכנו את תוחלת החיים, צריך גם לדאוג לאיכות שלהם. 308,000 קשישים מטופלים היום בישראל בשירותי הרווחה, מחציתם בני מעל 80 ורבים מהם חיים לבד".

ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים בישראל. צילום: סטודיו זוז

האם כל מי שחי לבד הוא בהכרח בודד?

"נכון שלהיות לבד ולהרגיש בודד, זה לא תמיד אותו הדבר. אדם יכול להיות מוקף באנשים ועדיין לחוש בדידות. יש כאלה שדווקא הימצאות בין אנשים, היא אצלם טריגר לתחושת בדידות, אם בגלל מבנה אישיות ואם בגלל סיפור חיים.

מצד שני, ברור שמי שנמצא לבד רוב שעות היום ואין לו אפילו קשר טלפוני עם אף אחד, יחוש ברוב המקרים בדידות. גם מי שאוהב להיות לבד, לא מסוגל להיות לבד כל הזמן, בסופו של דבר אנחנו יצורים חברתיים. אנחנו זקוקים לאנשים גם ברמה הקונקרטית וגם מבחינת התחושה".

גם אנשים שאוהבים להיות לבד, הופכים לבודדים ועצובים עם הזמן. צילום: שאטרסטוק

למה הבדידות נפוצה יותר אצל אנשים מבוגרים?

"כי הם לא נתפשים כאנשים עם 'אפיל' מושך, כי בתקופה המודרנית הם נחשבים לפחות רלוונטיים, כי הם מוגבלים בניידות ובתפקוד ופחות יכולים לצאת מהבית וליצור קשרים, כי הם התאלמנו אחרי שנים של זוגיות, כי בני משפחה וחברים קרובים נפטרו, הילדים עסוקים במשפחות שלהם ויש מקרים של נתק מהם.

תחושת הבדידות מתעצמת גם לנוכח המצב הבריאותי המידרדר. כשאתה לבד, אתה יכול להיות נתון לאיום קיומי, זה לא רק עניין רגשי. אם אתה נופל בבית ואין לך למי לקרוא לעזרה, זו סכנה ממשית".

המבנה של החברה המודרנית בעשורים האחרונים מחריף את הבעיה?

"בהחלט. יצא לי לעבוד בדרום סודן ואחד הדברים המדהימים שראיתי שם, היה עד כמה הפונקציה הקהילתית מרכזית בחייהם. הם רגילים לחיות ביחד מגיל קטן, עם כל המשפחה המורחבת. יש להם מוסדות קהילתיים לצעירים ולמבוגרים. לא קיים קשיש שאף אחד לא מטפל בו ואני לא נכנסת לעיוותים שגרמה שם מלחמת האזרחים, שמפרקת קהילות.

הבדידות בערים הגדולות - חמורה יותר

"לי זה נתן דוגמה מצוינת, איך הדברים צריכים להתנהל. הבדידות מתעצמת כשאורח החיים פחות קהילתי. בערים גדולות, זה מחמיר. יש משהו בעיר הגדולה, שעבור מבוגרים מהווה חיסרון, לעומת הצעירים, שאצלם אפשרויות הבילוי יכולות לכסות על תחושת הבדידות. בגיל השלישי, כשאדם יותר מסוגר בבית בגלל קשיי תפקוד או מצב כלכלי שהידרדר, אם אין לו עורף משפחתי חזק, הוא לא קיים וזה קורה יותר בקהילות מבוזרות כמו אלה שבעיר גדולה".

הבדידות מחמירה בערים הגדולות והעיר תל אביב היא בין הראשונות למצוא פתרונות. צילום: שאטרסטוק

בישובים קטנים יותר המבוגרים סובלים פחות מבדידות?  

"בישובים קטנים יותר, ישובים קהילתיים, מושבים, קיבוצים, יש סיכוי שיהיה מי שישים אליך לב, יותר מאשר בעיר גדולה. אבל היום מבינים גם בעיר כמו תל אביב, שיש בעיה והנושא של בדידות בכלל ושל בדידות בגיל השלישי בפרט, תופש תאוצה מבחינת ההתייחסות.

אולי אנחנו בפיגור אחרי מדינות מערביות, אבל גם אצלנו מתחילים להבין שאוכלוסיית הגיל השלישי זקוקה למענה. הצעירים שבהם, הם אנשים תפקודיים שזקוקים לתעסוקה והמבוגרים יותר זקוקים לחברה וכיום גם במשרד הרווחה מפתחים תוכניות רלוונטיות".

למשל?

"למשל תוכנית בה בני הגיל השלישי הצעירים מגיעים, בתשלום, לביקורי בית אצל המבוגרים יותר, שזה רעיון מבריק בעיני, שבו שני הצדדים זוכים. לצעיר זה נותן תחושת חיוניות ותרומה לצד אפשרות להשלים הכנסה ולמבוגר זה תורם אינטראקציה חברתית ואוזן קשבת".

המפתח לשינוי - מצוי בקהילה וכולנו יכולים לתרום

ולדברי חרמוני, המפתח לשינוי מהותי מצוי בידי הקהילה. "התפקיד שלנו בתחום הזה כעובדים סוציאליים, הוא למצוא דרכים להפעיל את הקהילה ולהניע תהליכים", היא אומרת. "הרבה פעמים, מתנדב שמגיע הביתה, יותר מוערך אצל הקשיש מאשר איש מקצוע שמגיע לביקור בתוקף תפקידו. יש לזה המון ערך, כי הקשר עם המתנדב הוא יותר בגובה העיניים, פחות פורמלי ולכן נוצרים הרבה פעמים קשרים שמחזיקים לאורך זמן".

חרמוני מתכוונת כאמור לנצל את הוועידה כדי להדגיש את הצורך בכוח אדם נוסף. "אנחנו זקוקים ליותר עובדים סוציאליים", היא אומרת, "כי היום התחום נמצא בחוסר גדול מהבחינה הזאת. אם אנחנו רוצים לפתח תוכניות בקהילה בנושא הבדידות ובכלל ולא רק לכבות שריפות, צריך אנשים. אנחנו מטפלים היום יותר מדי במקרי חירום וזה גוזל הרבה אנרגיות ומשאבים. כשלמערכת יש אפשרות לפתח תוכניות קהילתיות ולהוציא אותן לפועל, היא גם חוסכת משאבים.

"ברגע שתהיה מעטפת קהילתית, יהיה מי שיראה את הקשיש ויעלה על הבעיות לפני שמגיע מצב החירום, כמו קשיש שסובל מאלימות, ממחסור, מהזנחה אישית, אפילו ממצב רפואי בעייתי או מסוכן, שלא מאובחן ומטופל. המלחמה בבדידות היא ללא ספק אחד האתגרים הגדולים של החברה הישראלית. אם הנושא הזה יטופל כמו שצריך, כולנו כחברה, נרוויח מזה".  

המדריך להורה הסיעודי
עברה הצעת החוק לפטור מתור לקשישים מעל 80

יצאנו לפנסיה, ומה עכשיו?

יותר טוב בשניים: חברים חדשים בגיל מבוגר

המדינה מפקירה את הקשישים

רוצים להרחיב את מעגל החברים? הצטרפו לקבוצות החברתיות בכל רחבי הארץ של מוטק'ה

ואפשר גם בקהילת מפגשים חברתיים של מוטק'ה"