מתמודדים עם מבוגר דמנטי? 14 כלים שיסייעו לכם

״בעבר הרחוק היה מנהג בתרבות האסקימואית שהמבוגרים שהרגישו כי אינם יעילים עוד, היו מתרחקים מהקהילה ומחכים למותם. להניח את הזקנים למות בקרח היא לא התרבות שלנו״. כששומעים את המילים הללו, שאומרת סמדר נאמן-ישורון, 65, המלווה קשישים במצבי דמנציה ואלצהיימר, העור מצטמרר - אבל לפעמים נדמה שאנחנו לא ממש רחוקים מזה. בוודאי גם לכם יצא לא פעם לראות קבוצה של קשישים בגינה ציבורית, יושבים כבויים בכיסאות גלגלים ולידם המטפלות הזרות בחבורה משל עצמן. זה לא חייב להיות כך, ונאמן-ישורון מסבירה שגם במצב שבו הגוף כבר לא מתפקד והמילים לא מתחברות, אפשר להפיח בקשישים את כוח החיים ולהעצים את תחושת הערך העצמי והשייכות.

״יש המון דרכים להחזיר למבוגרים את שמחת החיים גם אם הגוף מסרב לשתף פעולה״, היא אומרת. ״מי שבסופו של דבר מרוויח מזה הכי הרבה זה אנחנו, כי לראות את העיניים של הקשיש מוארות שוב יוצר סיפוק עצום. לפעמים כל מה שצריך כדי שזה יקרה זה חיוך וחיבוק, שיגרמו להם להרגיש חשובים״.

להתחיל את הקשר עם חיוך

הדברים הקטנים כמו לצאת החוצה ולנשום אוויר מהווים לקשיש דמנטי יציאה מהשגרה. סמדר נאמן-ישורון, צילום: אביב לוקס

נאמן-ישורון, סבתא לשלושה, נולדה בכפר מכבים וכבר קרוב ל-40 שנה מתגוררת בקיבוץ יפעת. יש לה תואר שני בייעוץ חינוכי ובמשך שנים היא עבדה בפנימייה לנוער בסיכון. לקראת גיל הפרישה, אחרי תהליך שעברה עם אמה שהתמודדה עם דמנציה, החליטה לעשות משהו אחר עם רשימה ארוכה של דברים שלמדה. מתוך אמונה שאפשר לעזור למבוגרים לחיות טוב יותר גם עם אלצהיימר, היא לקחה את הכלים שרכשה בלימודי הורות בשיטת אדלר, יוגת צחוק, קאוצ'ינג, קינסיולוגיה, גישור וליווי מבוגרים בודדים, והקימה את ״אוזן קשבת למבוגרים״ - שירות פרטני במסגרתו היא עורכת מפגשים שבועיים עם מבוגרים, ומלווה אותם בהתמודדות עם דמנציה.

״אבא שלי נפטר בגיל 76 ואמא המשיכה לתת, לעשות ולתרום לקהילה עד סוף שנות ה-80 שלה, אז נכנסה לבית אבות סיעודי", מספרת נאמן-ישורון. "הייתי מגיעה אליה ועורכת קבלות שבת ומקריאה לה ולשאר דיירי הבית סיפורים. מכיוון שאמא מאוד אהבה לטייל, הייתי לוקחת אותה לנשום אוויר במטע אבוקדו. היינו מביאות שולחן קטן, תרמוס עם תה ועוגיות והיא הייתה קורנת מאושר והאוויר הטוב שנשמה. פתאום הבנתי כמה כוח יש לדברים הקטנים שעשיתי, כי ראיתי כמה כל דבר כזה שיפר את מצב הרוח שלה. עבורנו זה אולי שולי וקטן, עבורם זו יציאה מהשגרה שמחזירה אותם לחיים״.

מה עושים כשיש רתיעה? כשהבעת הפנים הקפואה מבשרת שלא זוכרים אותך, לא מכירים מי אתה?

״כל רתיעה מסתיימת ברגע שנוצרת ההיכרות, ברגע שיש קשר בינאישי ולו הכי קטן כמו חיוך. בחינוך הקיבוצי יש נוהל קבוע, שבמסגרתו ילדי הגנים מגיעים במהלך טיול בחוץ לבתי אבות. הביקור משפיע באותה מידה על הילדים ועל המבוגרים, כי לשני הצדדים זה גורם להרגיש שהם תורמים ומועילים״.

14 עצות זהב להתמודדות עם קשיש דמנטי

עשו דברים נעימים יחד, רצוי בחוץ. צילום: Shutterstock

לטובת מי שמתמודד עם בן משפחה או קרוב דמנטי, מספקת כאן נאמן-ישורון גוון כלים שיוכלו לסייע לקשר וחיבור:

1. אל תתחקרו ואל תשאלו "אתה זוכר מי אני?". שאלה כזו עלולה לגרום לתחושת כישלון, פשוט אמרו את השם שלכם ומיד אחרי ברכת השלום חברו את הפגישה למשהו עכשווי וחיובי. אם זה יום האהבה למשל, אפשר לשאול את הקשיש כיצד הכיר את בן או בת הזוג או מה היה נהוג פעם בחיזורים. ברוב המקרים הזיכרון לטווח ארוך נשאר איתן, והזיכרון לטווח קצר הוא זה שנפגע. שיחה על העבר הרחוק יכולה להחזיר את הקשיש לעולם שבו נעים וטוב לו.

2. דברו על נושאים חיוביים. דברו על אהבה שהיא רגש חם, דברו על בית שמחבר ומקשר, דברו על נושאים אקטואליים חיוביים.

3. שאלו האם והיכן התנדב כשהיה צעיר ולמי עזר. שאלה כזו תעודד את המבוגר להרגיש תחושת גאווה עצמית. דברו על מעשים טובים שעשיתם אתם, מה שיעודד את הצד השני להיזכר ולחלוק גם.

4. היעזרו במוזיקה. אנשים שכבר בקושי מדברים עדיין יכולים לשיר, כי מרכז המוח שקשור למוזיקה נפגע אחרון בדמנציה, כך מסבירה נאמן-ישורון. השמעה של מוזיקה שהקשיש שמע בילדותו או מוזיקה שאהב בצעירותו יכולה לסייע לו להעלות זיכרונות נעימים ולהעניק הרגשה כללית טובה, כי מוזיקה מאפשרת למוח להפעיל תאים נוספים.

מרכז המוח שקשור למוזיקה נפגע אחרון בדמנציה. צילום: Shutterstock

5. עשו דברים נעימים יחד, רצוי בחוץ. שירו לקשיש שיר או הקריאו לו סיפור מספר. אם יש אפשרות לצאת החוצה עשו זאת. הריחו יחד פרחים, דברו על פריחה, על נשימה של אוויר נקי.

6. חייכו לקשיש והסתכלו לו לתוך העיניים. כמה פשוט, ככה עובד. אין אדם שלא יגיב למבט, וגם אנשים עם אלצהיימר מתקדם יחייכו אליכם בחזרה. החיוך גורם ליצירת פרשנות חיובית לחיים.

7. גם אם אין תגובה, תגידו ״אני פה כי את/ה חשוב לי״. זה מאוד חשוב שהקשיש ישמע זאת וידע שהוא משמעותי וחשוב.

8. אם הקשיש לא זוכר או לא מגיב למשהו עברו הלאה, לנושא אחר. זכרו שלא משנה אם הוא היה סנדלר או רופא, לכל אחד יש אוצר של סיפורים שישמח לספר, כי זה מעניק לו תחושה של ערך עצמי.

9. אם נאמרים בשיחה דברים שליליים, נסו לתת להם פרשנות חיובית.

10. היזכרו יחד בטוב שהיה. הכינו יחד רשימה של דברים טובים שהקשיש עשה בחיים ורשימה של דברים שבהם הוא היה טוב. רשיה כזו תיצור חשיבה חיובית.

11. תלו סביב הקשיש רשימה של מחשבות שגורמות לו תחושה נעימה. זה יכול להיות גם משהו פשוט כמו ״אני אוהב את המשפחה שלי״.

12. כשאתם באים לבקר הזכירו לקשיש להגיד שלום לחבר שיושב ליד. הזכירו לו לומר תודה על משהו טוב שהמטפל עשה. זה יוצר העצמה ותחושת ערך.

13. צחקו יחד. לצחוק יש כוח מרפא כי הצחוק מפעיל שרירים ומשחרר אנדורפינים במוח. צחקו גם אם בהתחלה במאולץ, בסוף זה יגרום לעננים להתפזר ויצור תחושה נעימה בלב שתשתקף גם כלפי חוץ, בהבעות פנים ובאור בעיניים.

14. זכרו: לעזור לאחר עוזר גם לכם. ״הצורך בשייכות עומד בבסיס האנושיות שלנו, וכך גם תחושת המשמעות״, אומרת נאמן-ישורון. ״זכרו שגם כשאנחנו באים לקראת המבוגר כדי לעזור לו, אנחנו בעצם עוזרים קודם כל לעצמנו, כי אלטרואיזם הוא אגואיזם הכי גדול״.

כשההורים הופכים לסיעודיים

נוירולוגים קובעים: אפשר למנוע אלצהיימר

שירה בציבור מעכבת הידרדרות אלצהיימר

מחושך לאור: עוד על התמודדות עם הורה דמנטי