נוסטלגיה מתוקה: איפה תמצאו ממתקים כמו של פעם?

כשעוברים ברחוב הראשי של הרצליה, קשה להאמין שבאחד הפסז׳ים האפורים מסתתרת חנות שכולה נוסטלגיה. נוסטלגיה מתוקה אם לדייק, עליה אישה אחת חלמה כל חייה. כבר במבט ראשון על חלון הראווה של חנות "ממתקים של פעם", המעוצב כולו בוורוד, נדמה כאילו עוברים במנהרת הזמן ונוחתים בעולם הילדות והתמימות. הוויז׳ן של החנות הזו היה מוכן כבר שנים רבות בראשה של עדי ענדולט, אבל החיים הובילו לכך שרק לפני שנה, כשהיא בת 57, היא התפנתה להפוך את מה שתכננה וחלמה עליו במשך 20 שנה למציאות.

כשעוברים את מפתן דלת החנות מגלים מדפים עמוסים בסוכריות בכל צבעי הקשת, אריזות עם מרציפנים ושוקולדים, עמדות תצוגה עם מרמלדות מצופות בשוקולד ושקיות מלאות במרשמלו ביתי או בשברי שוקולד. ריח מתוק עומד באוויר.

״תמיד אהבתי מאוד ממתקים וכבר כילדה הם היו מרכיב מאוד חשוב בתזונה שלי״ אומרת עדי ענדולט, בעלת ״ממתקים של פעם״, מפעל קונפיסרי קטן שבחלקו הקדמי פועלת החנות. בין המפעל לחנות מפריד חלון ראווה ענק, דרכו אפשר לראות כיצד ענדולט הופכת את הסוכר והשמנת לסוכריות, וכיצד נוצרים חלת הדבש והפאדג׳ שלא תמצאו אצל אף יצרן קונפיסרי אחר בארץ, כי לדבריה, ״אין שני יצרני ממתקים שמייצרים את אותו הדבר״.

ענדולט, נשואה, אמא ל-4 וסבתא ל-2 מתגוררת כיום בהרצליה. היא נולדה בטבעון לזוג הורים רוקחים שלא הגבילו את ילדיהם באכילת ממתקים, אבל כן שמו דגש על איכות הממתקים שאכלו. ״להוריי היה חשוב שאני אוכל דברים איכותיים. אני זוכרת את הנסיעות עם אמא לחיפה, שם היינו הולכות לחנות ממתקים כדי לקנות סוכריות עגולות חמוצות עם פסים ומרמלדות מצופות בשוקולד", היא אומרת. "תמיד אהבתי לאכול ביחד שוקולד חלב ובייגלה מלוח, כי כבר אז זה הרגיש לי כמו השילוב הנכון בפה, וגם כי תמיד אהבתי לנסות דברים חדשים למרות שהמבחר שהציעו הממתקים לא היה גדול בכלל״.

סוכריית הלימון ששינתה את חייה

"אפילו למזג האוויר יש השפעה על תהליך בישול הסוכר". עדי ענדולט, צילום: ויקי מוצפי

כשבגרה, סיימה תואר בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית אבל מקצועות האמנות משכו אותה הרבה יותר. וכך, תוך כדי גידול הילדים, היא מצא את עצמה עוסקת לא במספרים אלא דווקא ביצירה. ״יש לי ארבעה ילדים שנולדו בהפרשים מאוד גדולים, והגידול שלהם היה במשך שנים רבות העיסוק העיקרי שהיה לי חשוב להשקיע בו. עבדתי רק בזמן הפנוי שהיה לי ותוך כדי למדתי ציור, עיצוב אופנה, ויטראז׳, איור ועיצוב חלונות ראווה. היום אני יודעת שכל זה לא היה סתם, כי כל החיים אספתי את הכלים שבאים לידי ביטוי בכל מה שאני עושה היום״.

הממתקים ליוו את חייה של ענדולט אבל בנסיעה המשפחתית לאנגליה, לפני 20 שנה, הם גם שינו אותם לתמיד. ״הגענו לעיירה קטנה שבה ביקרנו במפעל ממתקים קטן, שם זכיתי לראות לראשונה יצרן בזמן העבודה. הסוכר שהיה לו ביד הפך תוך 20 דקות לסוכריה וזה הלהיב אותי. זו הייתה סוכריית לימון שאני לא אשכח, כי כשטועמים סוכריה טרייה מאוד, יש לה מרקם אחר לגמרי. זה כבש אותי ושינה את חיי״.

אחרי אותה סוכרית לימון יצאה ענדולט לחקור את עולם הממתקים, וגילתה דברים שלא הכירה. בחיפוש אחר הממתקים היא ביקרה בעיירות שונות באנגליה, בהן פועלות חנויות קונפיסרי מסורתיות. היא טעמה ונדהמה כל פעם מחדש, בין השאר גם מכך שלממתקים הבריטיים יש לא מעט היסטוריה. כדי להבין מה גורם לסוכר להפוך לסוכריה היא החלה לחפש ספרי בישול, וגילתה שהממתקים הוצאו מהם בתחילת המאה ה-20 כי לא היה יותר צורך בהכנתם בבית, מכיוון שהם עברו לייצור תעשייתי.

״אנגליה היא ארץ המשמרת את המסורת, וספרי הבישול העתיקים שמצאתי בחנויות יד שנייה לא נראים כמו ספרי הבישול שאנחנו מכירים היום. המתכונים לא צלחו לי. עשיתי המון ניסיונות בבית עד שהבנתי שזה מדע מדויק שדורש גם לא מעט הבנה בכימיה. אפילו למזג האוויר יש השפעה על תהליך בישול הסוכר״, מספרת ענדולט.

"ידעתי כבר שנים איך אני רוצה שהחנות שלי תיראה"

"יש לעצמאות אחרי גיל 50 סיכון וזה מאד מאתגר". צילום: ויקי מוצפי

הראשונים שטעמו את פירות הניסויים שלה מחוץ לבית היו צוותי הגננות של ילדיה, והתגובות היו כה נלהבות שענדולט החליטה להמשיך ולייצר עוד ועוד. השמועה התגלגלה מפה לאוזן, ויותר ויותר אנשים שרצו את הממתקים שלה הגיעו לפתחה. אבל לענדולט זה לא הספיק. היא רצתה ללמוד עוד, ולשם כך ערכה טיולים בעקבות יצרני הממתקים באנגליה, וגם יצאה להדרכות מקצועיות. במהלך מסע החיפוש שלה הכירה ממתקים שמעולם לא פגשה בארץ כמו קינוח הפאדג׳, שלא דומה ולו טיפה לעוגת פאדג׳ השוקולד המוכרת לנו. באותו מסע היא גם התוודעה לקינוח ה-honey comp - חלת דבש לעיסה ואוורירית שמעולם לא טעמה קודן לכן.

לפני 7 שנים, כשהרגישה שיש לה מספיק טכניקות ומתכונים משלה, החלה ענדולט להעביר סדנאות לייצור ממתקים. בהמשך הפעילה דוכן לממכר הממתקים שלה בשווקי איכרים, במכירות בית ובפסטיבלים, הוציאה ספר עם 100 מתכונים בעברית וספר נוסף באנגלית, שזמין להורדה חינמית באתר אמאזון. אבל חנות עם מפעל קטן משלה נשאר בגדר חלום.

"ידעתי עד לפרטי הפרטים איך אני רוצה שהחנות שלי תיראה, הייתה לי אפילו הדמיה מקצועית שהכינה עבורי ארכיטקטית. היה לי ברור איפה כל מוצר יהיה מונח ובאיזה צבע יהיה כל מדף. אמא שלי אמרה לי פעם 'מה את דואגת, בסוף זה יקרה'. כששאלתי אותה 'מתי, בגיל 70?', היא ענתה לי '70 זה לא כזה נורא'".

"מה שמניע אותי זה חדוות היצירה"

"מי שמחפש את הדברים שאני עושה לא רוצה סתם משהו מתוק, אלא משהו ייחודי". צילום: ויקי מוצפי

כשהייתה בת 55 החליטה שזה עכשיו או לעולם לא. אחרי שנתיים של חיפוש הנכס המתאים שבו תוכל לייצר ממתקים עם כל הרישיונות הנדרשים, ו-4 חודשים נוספים של הקמה, נפתחה החנות שלה. היום היא חוגגת שנה להגשמת החלום.

״יש לעצמאות אחרי גיל 50 סיכון וזה מאוד מאתגר, אבל אני מאמינה שאם יש חלום, זה הזמן הטוב ביותר להגשים אותו. לפעמים זה גוזל ממני המון זמן ולפעמים זה בא על חשבון הנכדים, אבל אני נהנית ומרוצה מאוד״.

לא חששת להתחיל משהו כזה דווקא עכשיו, בעולם שסימן את הסוכר בתור אויב מספר אחת?

״ממש לא. הבעיה בעיניי היא לא בממתקים אלא דווקא במוצרים אחרים שהסוכר חבוי בהם. בני האדם אוהבים מתוק משחר ההיסטוריה, ומי שבא לחנות שלי יודע שהוא בא לקנות ממתקים. אני מאמינה שזה עניין של מידתיות, ואם כבר אוכלים מתוק עדיף לבחור בדברים האיכותיים״.

בזכות העיצוב הנוסטלגי, חנות ״ממתקים של פעם״ נראית כאילו נלקחה מהעבר, אבל ענדולט מאמינה שהממתקים שלה הם הדבר הבא. ״מי שמחפש את הדברים שאני עושה לא רוצה סתם משהו מתוק, אלא במשהו ייחודי שטרם ראו או טעמו״.  

מה מייצגים עבורך הממתקים של פעם?

״מה שמניע אותי היא חדוות היצירה - צבעוניות, אסתטיקה וחדשנות שאני כל הזמן מחפשת בטעמים ובמרקמים חדשים. כל זה בא לידי ביטוי בממתקים שלי, והם מהווים עבורי את מה שאני אוהבת ואת מה שמשמח אותי״.

עם הקוקו והסרפן: געגועים למקומות שכבר אינם

היה פה מתוק: ממתקים משנות השישים

רוק סטארס: הכוכבים של שנות השישים

רכבי אספנות: המכורים לנוסטלגיה על גלגלים

בואו להיזכר במשחקים משנות ה-60