ניקיון הנפש: מהי יציאת מצרים האישית שלכם?

האביב כבר כאן, מביא איתו רוח של התחדשות, מזג אוויר פראי, אלרגיות ומבצעים על חומרי ניקוי לפסח. אנחנו כל כך מורגלים למחזור השנתי של החגים, אבל האם יוצא לנו לעצור רגע ולשאול את עצמנו איך סיפור חג הפסח יכול לעזור לנו בנקודה שבה אנו נמצאים בחיים?

בואו ניקח למשל את החמץ. אותו חמץ, שהיה עד ליל הסדר הלחם שלנו, הופך באחת לדבר טמא שמצווים עלינו לסלק ולהעלים. זהו זמן מצוין לשאול: מה החמץ שלי? מה הייתי רוצה להוציא מחיי?

לפעמים אנחנו מגלים שמשהו שנמצא איתנו ביומיום, שאנחנו עושים, חושבים או מרגישים, כבר לא מתאים לנו, לא משרת את מערכות היחסים שלנו או את הכוונות הפנימיות שלנו. זה יכול להיות הרגל מזיק, קשרים לא בריאים, פחדים שלמדנו לחיות איתם וכיו"ב. נכון שתמיד אפשר להחליט לשנות, אבל לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה שמישהו יאמר לנו שעכשיו זה הזמן הנכון.

והנה, פסח וסיפור יציאת מצרים (שאגב מוזכר כל שבוע בקידוש שישי מאותה הסיבה), קורא לנו לצאת ממקום של תקיעות אל מקום של חופש, כשהוא חושף ומפרט את השלבים שבדרך.

כשחושבים על זה, כל שנה אנחנו מקבלים מתנה בפסח, שמתוזמנת להפליא עם הטבע, להתחדש. סיפור יציאת מצרים יכול להיות גם סיפור היציאה האישי שלכם - מתקיעות לחירות, כאשר נקודת היציאה יכולה להיות אפילו היום. דרך מעניינת להסתכל על הנושא היא שבעת השלבים בדרך לארץ המובטחת, על פי סיפור יציאת מצרים (בהתאם לערכת הקלפים "אימון משה" של מכון הליו"ם). הנה הם לפניכם:

1. מצרים: עבדים היינו, עבדים נשארנו

המילה מצרים מכילה את המילה "צר", ומסמלת את המקום שבו אנחנו לא ממלאים את המרחב האמיתי שלנו. מקום מצומצם שבו אנו משועבדים להרגלים שכבר לא משרתים אותנו, מקום שבו מחשבות ודפוסים ישנים משאירים אותנו קטנים הרבה יותר מפוטנציאל הצמיחה שלנו. המצרים שלנו יכולה להיות במערכות היחסים עם הקרובים אלינו, בהרגלי אכילה או אפילו בקבלת החלטות.

לכל אחד מאיתנו יש ברגע זה מצרים קטנה בפנים. בדקו עם עצמכם: מהי המצרים שלכם? באיזה תחום הייתם רוצים לבוא יותר לידי ביטוי, או מה הייתם רוצים לשנות? התשובה לעיתים מגיעה מיד ולעיתים מתחדדת עם הזמן, אך כשהיא מגיעה - אפשר לצאת לדרך.

2. המדבר: כל מסע גדול מתחיל בצעד קטן

גם כשהגיעה ההחלטה לצאת ולשנות משהו שהיה חלק בלתי נפרד מאיתנו, לא בטוח שנדע לאן ללכת או כיצד. אולי נרגיש בלבול או פחד (מחשבות מסוג "איך זה יכול בכלל לקרות?" או "האם זה אפשרי עבורי?"). אבל זהו המדבר. המדבר מזמן שקט וזמן לחשוב תוך כדי תנועה על הכיוון שאליו אנו רוצים ללכת. בתקופה המדברית הזו - שסיפרו לנו שלבני ישראל לקחה 40 שנה – אנו פשוט מקבלים את העובדה שיצאנו, שאנחנו הולכים בדרך.

מסביב הכל צהוב ואנחנו אולי לא רואים את האופק, אבל יודעים שהוא שם וזוכרים למה יצאנו ממצרים. חוסר הוודאות הוא מנת חלקו של הצועד במסע. אבל הדרך הצחיחה היא גם הזדמנות נדירה להתחבר לתחושות פנימיות, שאולי לא היו זמינות ברעש הרגיל של מצרים.

מה שחשוב הוא להמשיך ללכת - גם כשחם ושורף ברגליים, גם כשאין אוכל ומים זמינים, גם כשלא נוח. המדבר יכול להיות הימים הראשונים להפסקת עישון, לתחילת דיאטה או ספורט, או לפרידה.

3. מעמד הר סיני: זמן לחוקים חדשים

אחרי שצלחנו את תקופת השקט המדברי, ואפשרנו לעצמנו לתעות ולטעות בדרך, נוכל להבחין כי התרחקנו מידת מה ממצרים. הניקיון המחשבתי עושה את שלו, וכעת אפשר להתחיל ולנסח חוקים חדשים, או במילים אחרות: דיברות, כללים שתואמים יותר את הדרך החדשה שבה בחרנו. למשל: "מעכשיו אפתח כל בוקר עם שייק ירוק", או "כשאראה את כלתי אחייך אליה ואומר מילה טובה".

הזמן שעבר מאז שיצאנו לדרך ממצרים מאפשר לנו לבצע בחירות מתוך מקום מחובר ושקול יותר. נוכל להחליט מה או מי נשאר איתנו ומה סיים את תפקידו בחיינו. זה יכול להיות אנשים, מחשבות או הרגלים מזיקים.

4. עגל הזהב: געגוע לישן המוכר והכואב

מי לא מכיר את הרגע הזה, שעם כל הדרך שכבר עשינו, עם כל ההחלטות וההצהרות שלנו כלפי עצמנו וכלפי העולם - פתאום עולים געגועים לישן, הכואב והקודם. זה יכול להיות הגרוש/ה, הסיגריה או עוגת השוקולד שבמקרר. זהו שלב שבו שוב עולה הפחד מהלא נודע ומהדרך החדשה, והדבר שאנחנו הכי רוצים ברגע זה הוא להרגיש שוב את תחושת המוכר החמימה והעיסתית, את הנוח המהביל. הפיתוי אורב לנו כמו פקח תנועה בתל אביב, עד כדי שלפעמים זה נראה יותר הגיוני לחזור אחורה מלהמשיך במסע.

5. אמונה ועשייה: ענני הספק והפחד מתפוגגים

כשצלחנו את השלב הבהחלט לא קל של עגל הזהב והחלטנו להמשיך קדימה, נכנסת בנו אנרגיה חדשה. משהו בפנים כבר יודע, מרגיש בטוח, מאמין בדרך ובעצמי המשתפר. הארץ המובטחת כבר קרובה יותר מתמיד, ויש הרבה יותר אמונה ביכולות שלנו, בשינוי ובדברים הטובים שהוא מביא איתו. זה הזמן להתחיל לפעול ולשנות דברים קטנים בדרך, כדי לסמל לעצמנו את השינוי: תספורת חדשה, נופש קצר או כל דבר שיכול לנעוץ עוד סיכה במפת ההצלחה.   

6. הר נבו: רואים רחוק רואים שקוף

הר הוא כמו הר, מטפסים עליו. זהו המכשול האחרון בדרך לפני הארץ המובטחת, זמן לתת "פוש" אחרון כדי להתמקם למעלה ולהשקיף על הדרך שעשינו עד כה. חשוב מאוד להוקיר את עצמנו על המסע, על ההתמדה בו, על הרגעים שבחרנו להמשיך על אף הקושי, שכן לא היה קל – ועדיין הצלחנו. ההוקרה תחזק אותנו בפעם הבאה שנצא למסע מסוג זה, ותזכיר לנו שאנחנו יכולים. ההר נותן לנו השקפה על הארץ המובטחת הפרושה לרגלינו. מכאן – הדרך אליה בטוחה וקצרה.

7. הארץ המובטחת: המנוחה והנחלה

לכאן רציתם להגיע. זה המקום שאליו שאפתם לאורך כל הדרך. זהו זמן לחגיגות! הצלחתם! הגעתם, וכל זה בזכותכם. השתמשתם בכל המשאבים שאספתם במדבר, גייסתם את כל הכוחות כדי להיות פה. זה שלכם. תודו לעצמכם .

שימו לב שאתם פה ליהנות כמה שיותר גם מעצם ההגשמה, אבל גם מהידיעה שאם יום אחד במקום הזה יהיה לכם קשה, כבול וצר, תוכלו שוב לצאת למן מסע שכזה ולכבוש יעד נוסף. זו ספירלת הצמיחה. בהצלחה.

איילת שחר עזר היא מאמנת לשינוי בשיטת nlp ודמיון מודרך.

תמונות בכתבה: Shutterstock

מעבדות לחירות: גירושים בגיל 50 פלוס

ניקיון פסח: עושים סדר גם בארון התרופות

אל תשכחו לסלוח לעצמכם

מדיטציית חיבוקים תשפר את יומכם

הסוד לאריכות ימים: לא להפסיק ללמוד