סבתא סורגת - ותורמת: הגמלאיות שסורגות כובעים ותורמות אותם באהבה

בשיתוף מפעל הפיס

בראש השנה הקרוב צפויים תלמידי בית ספר לחינוך מיוחד בחיפה לקבל משלוח ייחודי: מאות כובעי צמר, סרוגים ביד אחד אחד, המיועדים לכלל התלמידים הלומדים במוסד החינוכי. מי שאחראית על היוזמה היא נרי חנס בת ה-78 משכונת רוממה בחיפה, כחלק מפעילות התנדבותית שיזמה, בשם "סבתא סורגת". "צלצלתי לבית הספר, הצגתי את המיזם שלנו ואמרתי שאני רוצה לתרום כובעים לתלמידים", משחזרת נרי. "אחרי שביררתי כמה תלמידים יש ומה הגילים שלהם, הבטחתי שלפני ראש השנה יגיעו לכולם הכובעים. היום אנחנו בחצי הדרך עם למעלה מ-200 כובעים שכבר סרגנו, כל כובע ארוז אישית בגלל הקורונה, ואנחנו מצרפות גם ברכה לחג".

הכל התחיל לפני כשנה, כשביום כיפור האחרון נולדה לנרי - אם לשלוש בנות וסבתא לשמונה נכדים - נינה ראשונה. "בכל זאת אני סבתא אז אני צריכה לסרוג, לא?", היא מתבדחת. והיא אכן סרגה לנינה החדשה – שמיכה, כובעים ושאר אביזרים וביגוד, עד שנכדתה עצרה אותה. "היא אמרה לי 'סבתא תעצרי, התינוקת גדלה', אבל היה לי מאוד כיף ולא רציתי להפסיק", נזכרת נרי. "אז היה לי רעיון איך אוכל להמשיך לסרוג: צירפתי כמה נשים מהשכונה, והחלטנו לסרוג ולתרום את כל היצירות למי שזקוק להן. קראנו לזה 'סורגות על הספסל', כי בכניסה לרחוב שלנו יש ספסל ושם היינו נפגשות".

לאט לאט הצטרפו עוד גמלאיות מהשכונה למפעל הקטן שהקימה נרי, ובשיא הן מנו 15 נשים. "התקשרתי לעיריית חיפה וביקשתי עוד ספסל בשכונה, וכבר למחרת ניצב שם ספסל נוסף", היא מספרת בגאווה. קבוצת הנשים נפגשה אחת לשבוע, כשהן חמושות בחוטי צמר צבעוניים ומסרגות, וסרגה לעיני העוברים והשבים על ספסלי השכונה במיומנות ובזריזות. "היינו אטרקציה לתושבים, אנשים עברו ושאלו מה אנחנו עושות, צילמו אותנו. זה הפך למעין אירוע חברתי".

"יש נשים בקבוצה שאומרות לי 'נרי, הצלת את חיי'"

חלק מנשות הקבוצה עם נרי חנס (שלישית מימין), צילום באדיבותה

כשהיתה באמתחתן כמות מכובדת של כובעי צמר צבעוניים, יצרה הקבוצה קשר עם בית חולים רמב"ם, ותרמה עשרות כובעי צמר לילדים החולים. "זה הולך מהר מאוד, לסרוג כובעים, והתחלנו לצבור קשרים", מספרת נרי. אחרי רמב"ם הגיעו גם בית חולים כרמל ובית חולים הלל יפה, וגם ופנימיות ומעונות לילדים - לכולם תרמה הקבוצה מאות כובעי צמר, עבודת יד.

אפילו הקורונה שהגיעה לא הצליחה להרוס את החגיגה, ובמקום להתכנס על הספסל, נשות הקבוצה המשיכו לסרוג כל אחת מביתה. בהמשך הקבוצה גם שינתה את שמה מ"סורגות על הספסל" ל"סבתא סורגת", ואפילו הגיע פלאייר מיוחד, עם לוגו ואיור של סבתא סורגת, לו דאג אחד הנכדים של נרי.

"יש נשים בקבוצה שאומרות לי 'נרי, הצלת את חיי'", היא מספרת. "כל תקופת הקורונה ובמיוחד בסגרים הילדים והנכדים לא באו לבקר, אלה נשים שיושבות לבד בבית, אז לפחות היתה להן תעסוקה, פעילות עם משמעות ותחושת נתינה. יש בזה גם משהו חברתי מאוד, זה לא רק המפגשים בינינו, זה גם ערבים מיוחדים כמו למשל בערב ראש השנה הקרוב, אנחנו צפויות להיפגש ולהרים כוסית יחד".

כובעים לדוגמה, מעשי ידי נשות קבוצת הסריגה, צילום באדיבות נרי חנס

תוכנית "מתחברים" של מפעל הפיס מסייעת במימון

מספר ילדים שקיבלו את הכובעים של קבוצת הסריגה 'סבתא סורגת', צילום באדיבות נרי חנס

את הצמר ואת כל שאר החומרים הדרושים לסריגת הכובעים מימנו חברות הקבוצה בעצמן, עד שהגיע הסיוע ממפעל הפיס, במסגרת תוכנית "מתחברים", שמפעילה המועצה הישראלית להתנדבות המקדמת את כל נושא ההתנדבות של ועבור האזרחים הוותיקים בארץ, ומביאה את נושא האחריות כלפי אוכלוסיית המבוגרים במדינה והבודדים בפרט לקדמת הבמה. "נרי פנתה אלי כדי לבדוק על מקומות נוספים שלהם היא ושאר נשות קבוצת הסריגה שלה יכולות לתרום, והפניתי אותה למעונות ולגורמים הרלוונטיים", מספרת איך נוצר הקשר אורנה יקיר, עו"ס, העובדת במחלקה לעבודה קהילתית התנדבות ותעסוקה במנהל שירותים חברתיים וקהילה בעיריית חיפה. "הגעתי לפגוש את הקבוצה בבית של נרי, ראיתי את הפעילות היפה של הנשים, את התמיכה שלהן זו בזו ואת הברק בעיניים כשהן דיברו על התנדבותן ועל תרומתן לקהילה. חשבתי שזו תוכנית נהדרת שמשלבת התנדבות ונתינה יחד עם קשר חברתי ומשמעותי. היה לי ברור שארצה לסייע לקבוצה לשדרג את פעילותה המבורכת, לצרף משתתפות נוספות ולמסד את פעילותה בחלק ממערך המתנדבים של מנהל שירותים חברתיים וקהילה בחיפה". בשלב הבא פנתה אורנה למפעל הפיס.  "תיארתי להם את המיזם של 'סבתא סורגת', ולשמחתי הרבה המיזם התקבל לתוכנית 'מתחברים' של מפעל הפיס, שמסייעת לקבוצת הנשים במימון החומרים".  

"אני באמת מודה למפעל הפיס על כך שצירפו אותנו לתוכנית ומכירים בנו", אומרת נרי בהתרגשות. "החדר שלי בבית הפך לחנות המפעל", היא צוחקת ומציגה לראווה את כמויות הצמר והכובעים הססגוניים שנערמים בו. את שאריות הצמר שלא נעשה בו שימוש היא תורמת לבתי ספר בעיר, לטובת שיעורי אמנות. "שום דבר לא מתבזבז פה, הכל מנוצל היטב", היא מעידה.

"ההתנדבות הזו נותנת לי חיים"

לפלאייר של "סבתא סורגת" דאג הנכד. צילום באדיבות נרי חנס

קבוצת סריגה נוספת בעיר היא "סורגות בכיף", בה חברות ארבע נשים חיפאיות (איילה, אורית, אהובה ומירי), הסורגות גם הן כובעים ותורמות אותם למי שהן מכנות "האנשים השקופים", דוגמת מנקי הרחובות ואנשים נזקקים. שתי הקבוצות פועלות בשיתוף פעולה ובסינרגיה, ואם חשבתם שבעשייה הרבה הזו מסתפקת נרי, חשבו שוב. מדובר באישה המשלבת פעילות התנדבותית כל חייה – גם כשעבדה כמורה בבית ספר בעיר, וגם בהמשך כשכיהנה כמנהלת בית ספר. כשיצאה לגמלאות, הזמן הרב שהתפנה אפשר לה לקחת את הנושא צעד אחד קדימה, ומזה עשור שהיא מתנדבת ב"יד שרה" בכתיבת סיפורי חיים של קשישים, בעיקר של ניצולי שואה, וכל זאת לצד המיזם ההתנדבותי של פעילות הסריגה הענפה שהקימה.

מה ההתנדבות הזו נותנת לך?

"חיים. זה אדרנלין ישר לווריד. גם המשפחה מאוד מבסוטה, הם הרי היו הראשונים שקיבלו כובעים, מפה זה התחיל, והם שמחים על התעסוקה שזה נותן לי ועל העניין. המשפחה שלנו מודבקת, כולם מעורבים בעשייה שלי".

אורנה יקיר מסכמת: "זו התנדבות מרגשת מאוד של אזרחיות ותיקות למען הקהילה, שגם מספקות זו לזו רשת חברתית. זה מאוד מתאים לרוח ולחזון של תוכנית 'מתחברים' של מפעל הפיס. המימון של התוכנית והרוח הגבית שהיא מעניקה, הם מה שאפשרו את המשך ואף את הרחבת פעילות הסריגה של המתנדבות. אנו מודים מאוד למפעל הפיס ולתוכנית 'מתחברים' על תמיכתם, שמאפשרת לנו להרחיב ולשדרג יוזמות התנדבותיות בקהילה".

גמלאיות למען גמלאים: היוזמה המקסיה של עליזה וחנה

יש לכם זמן פנוי? צאו להתנדב (ותרוויחו גם את הבריאות שלכם)

"ההתנדבות נותנת לי עוד משמעות לחיים"