עוזרים לניצולי השואה ולצאצאיהם

צילום: Shutterstock

גם עשרות שנים אחרי שחלפו, אירועי השואה הם עבור רבים החיים בינינו פצע שממשיך לדמם. גם אלה שהדחיקו כל השנים שבים בגיל מבוגר אל האירועים הטראומטיים שעיצבו את חייהם ואף מעבירים, ברצותם או לא, את הטראומה לבניהם ולנכדיהם.

צחי מלמד, בן לניצולי שואה, ממקימי עמותת "דורות ההמשך", מנהל ארגון נפגעי הנאצים ומנהל פורום ניצולי שואה ודור שני במוטק'ה, מכיר את הנושא מקרוב. "אמא שלי היא ניצולת שואה מהסוג הקשה, שלא מדבר", הוא מספר. "אבי היה פרטיזן, מדבר וחי את זה כל הזמן. אפשר לראות את ההבדל, לפי איך שהשואה עברה עליהם ובאיזה גיל. ככל שנותקת מהמשפחה בגיל צעיר יותר, סבלת יותר. ככל שהיית מבוגר, היית חסון יותר. אמי היתה בת 16 כשהמלחמה הסתיימה".

עמותת דורות ההמשך, עמותה התנדבותית, עוסקת בנטל הכבד שנושאים על כתפיהם צאצאי ניצולי השואה. היא הוקמה לפני עשר שנים וכיום חברים בה 5,000 איש. "העמותה נועדה לזכור ולהזכיר את השואה, והיא מארגנת פעילויות לדורות השני והשלישי. יש לנו כנסים, הרצאות, סדנאות בנושאים שונים כמו איך לספר את סיפורם של ההורים.

"אנחנו עורכים מצעדי חיים וטקסי זיכרון באירופה, באתרים שבהם נרצחו יהודים, בהשתתפות ניצולים, בניהם ונכדיהם, ובנוסף אנחו עורכים בשיתוף יד ושם ימי עיון למנהלי משאבי אנוש במקומות עבודה שונים כדי להכשיר אותם לקיום טקסי זיכרון ליום השואה במקומות עבודה, כדי למלא את היום הזה בתוכן מעבר לעמידת דום בצפירה. במסגרת הפרויקט הקמנו אתר מיוחד הכולל חומרים, מערכי פעילות וסרטים הקשורים לנושא. הפרויקט נפתח בשנה שעברה וזכה לתגובות מאוד חמות".

מה החשיבות של פעילות למען הדור השני והשלישי לניצולי שואה?

"יש בזה חשיבות כיוון שאלה אנשים שסובלים מבעיות רבות, גם אם חלקם לא מודים בכך. אפשר בהחלט לראות שהשואה עברה דור. החל באנשים שלא מסוגלים לזרוק אוכל ושקשה להם ליהנות מהחיים ועד מקרים חמורים של הזדקקות לטיפול נפשי, כי הילדות עברה עליהם עם אבא שצורח בלילות או מסדר נעליים ליד הדלת כדי שאפשר יהיה לברוח מהר, עם אמא ששותקת, שיושבת בחושך, כמו שאומרים. אלה חיים אחרים מאלה של בנים לילידי הארץ. אתה מרגיש זר פעמיים. גם בבית וגם בחוץ".

וזה עובר גם לנכדים?

"אולי לא ישירות מהסבים, אלא מהדור השני, זו העברה בין-דורית קלאסית. הדור השלישי חווה את זה אולי בצורה פחות קשה, אבל בהחלט יש מאפיינים של דור שלישי, שמזכירים את אלה של הדור השני. תלוי גם מתי נולדו בני הדור השני, ויש בהם כאלה שנולדו מיד אחרי המלחמה, במחנות העקורים באירופה. בימים אלה אנחנו מתכננים בעמותה כנס של ילידי מחנות העקורים. בתקופה שאחרי המלחמה היה ריבוי טבעי עצום. אנשים ששרדו יחידים ממשפחתם חיפשו משפחה והתחתנו וילדו בגיל צעיר, כבר במחנה הארעי הזה. פנו אלינו עד כה 200 איש שנולדו במחנות העקורים, וזה פרק מחוק אצלם. הם עלו ארצה כתינוקות וראו בעצמם ילידי הארץ".

בכובעו השני, כמנהל "ארגון נפגעי הנאצים", עוסק מלמד בנושא זכויות ניצולי השואה. "הארגון הוקם ב-1971 על ידי ניצולי שואה שניסו לעזור לעצמם ולחבריהם להגדיל את הפיצויים מגרמניה. יש בארגון חברים שמשלמים דמי חבר ומקבלים מידע על החידושים בתחום. הפונים אלינו זוכים לטיפול אישי ולבדיקת המגיע להם, מהחזר כספי על הוצאות רפואיות, שעות סיעוד, עלויות של משקפיים וטיפולי שיניים ועוד. כל זה כרוך במילוי של טפסים רבים וגם בכך אנחנו מסייעים. את הפניות ניתן לעשות גם דרך פורום ניצולי שואה במוטק'ה".

אתם נתקלים במקרים רבים של חוסר מיצוי זכויות?

"כיום המצב טוב יותר ממה שהיה כשנכנסתי לתחום. בעבר הגופים המטפלים התקשו להתמודד עם הנושא, אבל בעקבות לחץ מלמטה התקצר ההליך הבירוקרטי. המצב המשפטי של ניצולי השואה השתפר בעקבות הירתמות של עורכי דין. זכויות ניצולי השואה הורחבו. גם אנשים שבעבר לא הוכרו כניצולי שואה, כמו יוצאי רומניה ובולגריה, או ניצולים שעלו ארצה אחרי שנת 1953, מקבלים היום זכויות, בהם עולים מטוניסיה, למשל, שנכבשה על ידי הנאצים. היום גם יורשיהם של ניצולי שואה שנפטרו זכאים לכספים. אפילו אלמנה של אדם שהיה בגטו ונפטר כבר לפני 40 שנה זכאית לקצבת שארים עבורו.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

"אנחנו מסייעים לניצולים, שמרביתם כבר מבוגרים מאוד, בהתמודדות מול ביטוח לאומי, קופות החולים, הרשויות המקומיות. זכויות יש למכביר, צריך רק לדעת איך למצות אותן ולא לוותר, ואנחנו ממליצים לא לוותר גם על כסף ורכוש שנשארו באירופה".

איך ניתן להוכיח בעלות על רכוש כזה?

"יש אנשים שהצליחו להוציא מסמכים מאירופה עוד לפני המלחמה ויש כיום גוף בשם Heart, ששייך לממשלת ישראל והחל לפעול בשנת 2010, שניתן לשלוח לו הוכחות או אפילו שברי הוכחות על רכוש היה שייך לך או להוריך. יש להם גישה לארכיונים שונים והם שולחים מידע נרחב יותר בחזרה על הרכוש. פנו אליהם עד היום כבר 200 אלף איש".

למה אנשים חיכו עד היום כדי לברר את הדברים האלה?

"כיוון שלחלקם אין גישה לאינטרנט, כיוון שעבדו והקימו משפחות במשך השנים ולא התפנו לזה. צריך לזכור שניצולי השואה הם היום אנשים מבוגרים שמתקשים להתנהל עם הקושי הבירוקרטי והטכנולוגי. אליהם צריך להגיע הביתה ולבדוק שהם מקבלים את מה שמגיע.

"יש גם כאלה שמקבלים משהו ובטוחים שבזה הסתיים העניין, אבל בהרבה מקרים אפשר לקבל יותר. למשל, להעלות את אחוזי הנכות, דבר שמתבקש עם הגיל, כשאתה לבד, לעתים שרוי בחוסר מעש והזיכרונות מציפים. פתאום קשה לך להירדם, אתה חסר שקט, כל אירוע במשפחה, גיוס של הנכד, למשל, מעורר חרדות, ויש צורך בעזרה נפשית.

"מלבד הצרכים הכלכליים, יש לאנשים האלה צרכים חברתיים גדולים יותר מאשר לילידי הארץ. רוב ניצולי השואה לא למדו בעצם כיצד להזדקן. לא היו להם הורים לחקותם. עליהם ללמוד דברים רבים בכוחות עצמם, דבר היוצר מעמסה נפשית. בנוסף, הרשת החברתית שלהם דלה יותר, כי אין להם חברים מהעיר שבה נולדו, מבית הספר או מהצבא. פחות מצלצלים ופחות מזמינים אותם. ניצולת שואה אחת סיפרה לי שהיא יושבת ימים מול הדלת ומחכה שמישהו ייכנס. בדידות זה חצי מוות".

ניצולי שואה המעוניינים לקבל מידע על זכויותיהם מוזמנים לפנות לטלפון: 03-6134971

לעמותת דורות ההמשך: לחצו

לארגון נפגעי הנאצים: לחצו

לפורום ניצולי שואה ודור שני: לחצו