"מדמוזל ז'ולי" - מחזה ריאליסטי מאת א. סטרינדברג, מתמקד במאבק בין המינים, המתקשר במאבק מעמדי-חברתי. היחסים של גיבורי המחזה, המתבטאים במאבקי כוח ושליטה, תחושות של משיכה-דחייה מטלטלים בעוצמתם. דרמה עשויה למופת ורלוונטית ביותר.

צילום: דן בן ארי

'תיכנסי בשקט. ההצגה כבר התחילה', לחש לי הסדרן בכניסה לאולם צוותא 2 בתל אביב. כשהתיישבתי הבחנתי בדמות רכונה על ברכיה מציירת בצבעי גיר על הרצפה דמויות חצויות שמקיימות יחסי אישות, מתקרבות ומתרחקות.
הבנתי שבאמצעות הציור מנסה השחקנית להמחיש בפנינו את החגיגה שהתרחשה מחוץ לאחוזה בה התגוררה מדמוזל ג'ולי עם אביה הרוזן.  

מחזהו של סטרינדברג "מדמואזל ז'ולי" קיבל בזכותה של דניס שמע, הבמאית  פרשנות חדשה ואקטואלית, במסגרתה הצופה הופך לחלק בלתי נפרד מהעלילה ואף מוביל אל הסוף הבלתי נמנע. ואכן חשתי כאילו אני חלק מהקהל הצופה באירוע האינטימי בו כל אחד מבני הזוג מנסה להפעיל את כוחו ולקחת שליטה. ישבתי דרוכה תוך ציפייה לבאות.

האווירה שיצקה המוזיקה בה היו משולבים אלמנטים של תקשורת מודרנית, התפאורה המיוחדת והבימוי המעניין ויוצא הדופן לקחו אותי במנהרת הזמן למחוזות אחרים.

העלילה מתרחשת בליל אמצע הקיץ. ליל כשפים, טירוף ושכרון חושים, בו נפרצים כל הגבולות ומתערבבים המעמדות החברתיים. "אף אחד לא יאמין שפעלת מרצונך החופשי. בני אדם תמיד יגידו שהתדרדרת...", מטיח ז'אן בפני מדמוזל ג'ולי, שעוגבת עליו בפני האספסוף המתהולל. נוכחתי שדברי רכיל ושמועות נוסח 'טלפון שבור' - שפשטו כאש בשדה קוצים – היה לחם חוקה של אוכלוסייה מסוג מסוים במאה ה-19 בדיוק כמו היום.

בעולם של "פוסט אמת" בו מידע זורם ברשתות חברתיות ובטלפונים סלולאריים, מדמואזל ז'ולי, והמשרת ז'אן חוצים קווים אסורים. מולם ניצבת כריסטין המבשלת, ארוסתו של ז'אן, אשר בצביעותה והתחסדותה, משמשת כצלע שלישית להתרחשות במטבח האחוזה ולתוצאותיה הטראגיים.

לדברי הבמאית דניס שמע, כשקיבלה לידה את המחזה 'מדמואזל ז'ולי',  - יצירה שנלמדה, הוצגה ונחקרה שוב ושוב מאז כתיבתה ב-1888 ועד היום – ניסתה לברר מהי מידת הרלוונטיות של מדמואזל ז'ולי בימינו אנו. תוך נבירה בבכתביו של סטרינדברג, מצאה שהגורמים המרכזיים המניעים את העלילה  הם השיח הציבורי והשיפוט המיידי. לדעתה של שמע, העולם היום, כמו גם עולמו של סטרינדברג משתלב היטב עם עולם התקשורת המיידית, עולם בו ידיעה או שמועה, המופצת כלאחר יד, הופכת לסטטוס בפייסבוק, ציוץ בטוויטר, טקסט במסרון או בוואטסאפ, ומשם הדרך לתחנות הרדיו ורשתות הטלוויזיה קצרה. "קשה לי להאמין שניתן להסתדר בעולם כזה, בו המציאות הווירטואלית מתחפשת שוב ושוב למציאות קונקרטית. מציאות אשר שופטת לחומרה נשים, בעוד היא סלחנית כלפי גברים. למרות שהמחזה נכתב במאה ה-19 ומתאר יחסי כוחות התואמים את התקופה בה נכתב, הוא נכון, רלוונטי ומתאים לכל זמן. ז'ולי, ז'אן וכריסטין הן דמויות אלמותיות, שבאופן לא מודע (או שמא כן), יוצרות את עולמן, מתעדות אותו ומאפשרות לאספסוף לחבר את הסיפור שלו, להוסיף, להדגיש, לעבות, להפריז ואפילו להוביל אל הסוף הידוע מראש. כאז, כן עתה, האישה משלמת את המחיר במשפט השדה מול הציבור".

מחזה מרתק וייחודי. המשחק המעולה של שלושת השחקנים, המוזיקה שהשתלבה בעלילה, התפאורה והבימוי שיצקו אווירה של מסתורין, הכניסו אותי למתח ולאי-שקט. הזדהיתי עם סבלה של מדמוזל ג'ולי שנראה כאילו היא הולכת במודע למסע של הרס עצמי, ניסיתי בכוח הדמיון להיכנס לנעליה ולתאר מה היה מצבה הנפשי ואיך בכלל אפשר להגיע להחלטה לפרוש מהחיים, לבחור במוות במקום להתמודד, לגלות בתוכה משאבים נפשיים ולצאת לדרך חדשה.

יצאתי מההצגה מהורהרת וקצת מדוכדכת. רק כשפגשתי בחוץ את אייל נגר, שחייך אליי במאור פנים, התמלאתי ברוח של אופטימיות וחיוך רחב התפשט על פניי.


היוצרים:
מאת: יוהן אוגוסט סטרינדברג,(1912-1849); תרגום: גד קינר (קיסינגר); בימוי ועריכה: דניס שמע; הפקה: תמרה ניר;, עיצוב תפאורה ותלבושות: דדה שטראוס; עיצוב תאורה: גיא גלילי; עיצוב סאונד: גדי יער ועריכה מוסיקלית: דן הופרט.

השחקנים: אייל נגר, תמרה ניר, תמרה סטיל כהן.

ההצגה עולה אחת לחודש בצוותא תל אביב.
המועד הבא: 29/5/18 שעה 20:30