פטריות אחרי הגשם: מה מותר לאכול

אחרי כמה ימי גשם שבאו עלינו לטובה ואלה שעוד יבואו, אפשר לצאת לחורשות, לשדות ולמטעים וללקט פטריות. לדברי ד"ר סגולה מוצפי, חוקרת פטריות ומרצה למיקרוביולוגיה וביוטכנולוגיה סביבתית במכללת תל חי, הפטריות גדלות במקומות עשירים בחומר אורגני. מחזור חייהן מתחיל מנבג הנובט בקרקע ויוצר תפטיר (פקעת קורים). "התפטיר גדל כל זמן שתנאי הסביבה נוחים. דווקא כשהם מופרים, הטמפרטורה יורדת ומי הגשם שוטפים את הקרקע ממזון, הפטרייה משנה את אופי הגידול שלה ויוצרת 'גוף ריבוי', המורכב בדרך כלל מכובע ורגל".

גוף הריבוי נועד לאפשר לפטרייה לשרוד ולהבטיח את קיום המין. לכן על פני הכובע, לרוב בחלקו התחתון, יש מערכת דפים, או נקבוביות, המכילים נבגים. "הנבגים הם תאי קיימא המסוגלים לשרוד בתנאים קשים. כיוון שהם גבוהים יחסית מעל הקרקע, הם נפוצים בעזרת הרוח החורפית למקומות אחרים, נובטים ויוצרים מושבות חדשות".

בישראל ניתן למצוא יותר מ-400 מיני פטריות. יש בהן כאלה שהן אכילות, אך יש גם רעילות. ד"ר דליה לוינסון, מומחית לפטריות, מזהירה שהפטריות הרעילות אמנם אינן מזיקות במגע, אבל אכילתן עלולה להסתיים במוות. הפטריות המסוכנות ביותר בישראל הן, לדבריה, מסוג "אמנית האביב", הגדלה בעיקר באזור השרון. ברמת הגולן אפשר למצוא זן קרוב בשם "אמנית המוות".

"לצערנו אין מבחן מיידי שמאפשר הבחנה בין פטריות אכילות לפטריות רעילות, ולכן חובה להכיר בוודאות את הצורה ואת בית הגידול של הפטריות. עדיף ללקט רק את המינים המוכרים, אחרי שמזהים אותם בביטחון".

את הפטריות שמלקטים ממליצתה לוינסון להניח בסל מאוורר או בכלי שאינו סופג לחות. עדיף לבשל אותן באותו יום, ובכל מקרה לא להחזיק אותן במקרר יותר מיומיים. אין להשרות אותן במים או לשטוף ממושכות, כי הפטרייה סופחת את המים. עדיף לנקות במטלית לחה. ערכן התזונתי של הפטריות גבוה. הן מכילות ויטמינים ומינרלים רבים ואינן משמינות.

לוינסון מזכירה עוד, שפטריות הן ערך טבע ויש להגביל את ליקוטן, כדי שלא ייכחדו. היא ממליצה ללקט את הפטריות הצעירות, ואת הבשלות יותר להשאיר בשטח כדי שיוכלו להשיר את הנבגים ולהתרבות. בשמורות טבע, אגב, אסור ללקט פטריות כלל.

גם במד"א מזהירים מפני אכילת פטריות הנקטפות בטבע ואינן מזוהות כראויות למאכל באופן ודאי. חשוב לזכור, הם מציינים, כי אין דרך קלה ובטוחה להבחין מי מהפטריות ראויה למאכל ומי מהן הינה פטריית רעל. פטריות הרעל מכילות מרכיבים כימיים שהם רעל עצבים מסוכן לגוף האדם העלולים לפגום בפעילות הכבד והכליות, וטומנים בחובם סכנת מוות. 


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


מדריך קצר לפטריות האכילות בישראל:

ארניה מצויה. גדלה ביערות אורנים בסימביוזה עם שורשי העץ, כובעה חום ודביק והספוג שבחלקו התחתון צהוב. ביערות אלונים יש פטריות הדומות לארניות. אלה הן הגושיות, שחלקן רעילות מאוד.

אחלמית עירומה. כובעה חלק עם פטם קל וצבעה סגלגל. גדלה מדצמבר עד ינואר בחורשות אורנים, אקליפטוסים וברושים, מתחת לאלת המסטיק ועוד.

נטופה ערבה. קלה לזיהוי על פי המוהל החלבי הנוטף ממנה לאחר פציעתה. הכובע בשרני וקמור והרגל חסרת טבעת ונרתיק. צבע הכובע תפוזי עז, ולאחר שפשוף הוא משתנה לכתום ואחר כך לירוק-כחלחל. גדלה בעיקר בחורשות אורנים וביערות אלונים.

ישעורית אפורה. גדלה בחורשות אורנים באגודות. כובעה אפור, הדפים לבנים וטעמה מריר במקצת.

אזנית הכלך. נראית כמו אוזן, הרגל צידית וצבע הכובע לבן-שנהבי-חום עד אפרפר. גדלה ליד הכלך המצוי בשדות המרעה של הבקר ובחורשות אורנים. דומה לפטריות ירדן המתורבתות. יש לה ריח קל של אניס ומרקם צמיגי מעט והיא לא מומלצת לנשים בהריון.

נרתיקנית נאה דביקה. גדלה בשדות בור ליד ברקנים, ניכרת בנרתיק העוטף את בסיס רגלה. הרגל סיבית ומומלץ לא לאכול אותה. הכובע לח ודביק וצבעו לבן-שנהבי עד חום-אפור.

כמהין. גדלות בחולות הנגב המערבי ואפשר למצוא אותן ממאי עד מרס. גדלות בעומק האדמה ודומות בצורתן לתפוחי אדמה. ערכן בשוק רב, ויש לנקות אותן היטב מהעפר.

לקהילת אוכל:
לחצו

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:
לפורום תזונה -  לחצו