קשה להיות מתבגר, במיוחד אחר

שה להיות מתבגר. אפילו כשאתה מהמקובלים, בעיקר כשאתה לא משתייך אליהם. קשה עוד יותר לעבור בשלום את התקופה הזו כשאתה לא רק לא מקובל, אלא גם מופנם ושונה, אחר וחריג. צ'רלי, גיבור הסרט של סטיבן צ'בוסקי "כמה טוב להיות פרח קיר", המבוסס על ספרו בשם זה (יצא בעברית בהוצאת מודן), הוא נער כזה. רגיש, חכם, מתבודד-מבודד, אוהב את משפחתו, תולעת ספרים, משכיל, מתחשב, שקט מבחוץ וסוער מבפנים, חד אבחנה, מקורי במחשבה, רדוף רוחות רפאים ושדים פנימיים. צ'רלי הוא מאלה שאיש לא באמת מבחין בהם בחברה, למרות שהוא מבחין בכול, ומכאן הדימוי-ביטוי של "פרח קיר". בעברית יומיומית צ'רלי הוא הטיפוס שמתמזג עם הטפטים, שעושה קולות של שטיח.

צ'רלי הוא מרכז וציר הסיפור והסרט, הכוח המניע וגם המספר. הסרט עוקב אחריו במהלך השנה הראשונה שלו בתיכון, שנה שהוא מגיע אליה אחרי נתק סביבתי שנרמז בעמימות בפתח הסרט. ברור כי נעדר מלימודים סדירים בשל מחלה, אבל רק בהמשך מתברר שהמחלה הייתה נפשית. לצ'רלי יש אח גדול שלומד באוניברסיטה על מלגת פוטבול, שפעם היה כוכב הפוטבול בתיכון. יש לו גם אחות גדולה ממנו, תלמידת השנה האחרונה בתיכון. מיד בפתח שנת הלימודים הוא נתקל בשני אנשים שנהפכים למשמעותיים בחייו, ובמיוחד באותה שנה שנהפכת למסע ההתבגרות שלו: פטריק, גם הוא תלמיד השנה האחרונה בתיכון, שנאלץ לחזור שוב על קורס מלאכה עם החמשושים המתחילים (ומיד מתבלט כיוצא דופן בכל מובן ועניין, וגם ליצן) ומר אנדרסון, המורה לספרות אנגלית, שמתגלה מיד כרגיש, מבריק ומגניב בדרכו המיושבת.

צ'רלי נהפך חיש מהר לבן חסותם וחבר בחבורתם של פטריק ואחותו החורגת ובת גילו סם. פטריק וסם נהפכו לאחים אחרי שאבא שלו ואמא שלה התחתנו בנישואים שניים ומשופרים. שניהם חריגים ולא מהמקובלים הרגילים, אבל הם נורא קולים ויש להם חבורה של חברים מגניבים ומגוונים, ביניהם גם מרי-אליזבט, שיש לה איי.קיו בשמים, קרייג, החבר הסטודנט של סם, ובראד, כוכב הפוטבול של התיכון שהוא בן זוגו הסודי של פטריק. פטריק הוא הומו מוצהר, בראד חבוי עמוק בארון. החבורה הזו לוקחת את צ'רלי לאירועים ולמסיבות, נותנת לו להתנסות בסמים ובשאר חוויות, מלמדת אותו פרקים בחיי אהבה ומיניות ובעיקר - חברו?ת.


הצעירים המגלמים את צ'רלי ופטריק, לוגן לרמן ועזרא מילר בהתאמה, הם סימפתיים וחביבים כל אחד לפי קווי דמותו, ומקרינים גם מידה הולמת של תום נעורים. אמה ווטסון כסם, הצלע הנשית בחבורה המתבגרת, נראית איכשהו יותר מבוגרת וזוהרת, והיא נעדרת את אותו תום נערי שיש באחרים. כמקובל בסרטי התבגרות-נעורים, שבהם הכוכבים הם צעירים ובדרך כלל לא ממש שמות שמושכים לאולמות, גם כאן שובצו כמה שמות מוכרים לתפקידי המבוגרים, כנראה כדי להוסיף לרשימה קצת ברק נוצצים וידועים. היחיד שמצדיק את נוכחותו הוא פול ראד בתפקיד מר אנדרסון, המורה לספרות, אולי גם בגלל שיש בתפקיד טיפונת בשר. ג'ואן קיוזק מבליחה לכמה דקות מיותרות בתפקיד הרופאה; קייט וולש ("מרפאה פרטית") ודילן מקדרמוט ("אימה אמריקנית") מגלמים את הוריו של צ'רלי, ובניגוד לנוכחות הדומיננטית של כל אחד מהם בסדרות הטלוויזיה שבהן הם מככבים, כאן הם נראים דהויים וסתמיים.

שורה תחתונה: סרט חביב ליומית.

"כמה טוב להיות פרח קיר", דרמה קומית אמריקנית. תסריט ובימוי: סטיבן צ'בוסקי, לפי ספרו באותו שם; צילום: אנדרו דאן; מוזיקה: מייקל ברוק; עריכה: יאנה גורסקאיה, מרי-ג'ו מארקי; הפקה: ג'ון מלקוביץ', ראסל סמית', ליאן חלפון; משתתפים: לוגן לרמן, אמה ווטסון, עזרא מילר, פול ראד, מיי וויטמן, קייט וולש, דילן מקדרמוט. אורך הסרט: 103 דקות