רק בישראל: 9 דברים שתמצאו רק בארץ

"מה ישראלי בעיניכם?" - השאלה הזו, שהגה יאיר לפיד בתכנית האירוח הנושנה שלו לפני שנכנס לפוליטיקה, היא בעצמה אולי אחד הדברים הכי ישראלים שיש. ישראלים מאוד אוהבים להגדיר את עצמם. יש משהו בחיים במדינה צעירה יחסית, עם היסטוריה מורכבת והווה תוסס, שמוביל אותנו בכל פעם מחדש לחשוב על הייחוד שלנו לעומת שאר אומות העולם. אז אנחנו כבר מכירים היטב את כל הקלישאות: ישראלי זה כובע טמבל, חומוס-טחינה ופטיש מפלסטיק ביום העצמאות - אבל לפעמים מפתיע לגלות על אלמנטים בחיינו שלא מאפיינים חיים בשום מקום אחר.

הנה 9 דברים שאולי לא ידעתם, אבל הם רק ישראלים:

1. ווטסאפ

הנה עובדה כיפית: וואטסאפ, האפליקציה הפופולרית בישראל, כלל אינה חזקה באותה מידה בשאר מדינות העולם. ברוב המקומות, מתברר, עדיין מעדיפים את הסמסים המיושנים, ולא עושים שימוש נרחב באפליקציה הזו, מה שאומר שמפספסים את האפשרות ליצור קבוצות ולהתדיין בתוכן. זה כנראה קשור לשבטיות שלנו, שתדירות עולה על הפרטיות, ובעיקר כשמדובר בקבוצה המשפחתית, מה שיש לכל אדם בישראל. עכשיו נסו לדמיין את החיים שלכם בלי אותה קבוצה, עם עדכוני הציונים בחשבון של הנכד ותמונות מהנסיעה המשותפת לרודוס. לא הרבה יותר משעמם?

2. יום ללא מכוניות

איפה עוד תמצאו מדינה שבה לא נוהגים יממה שלמה? צילום: Shutterstock

לא משנה כמה ינסו, מיזמי "הימים הירוקים" או "ימים ללא מכוניות" ברחבי העולם נוחלים בדרך כלל כשלון חרוץ. המקום היחיד שבו המנהג תפס הוא ישראל, שבה הציווי לא לנהוג ביום כיפור מושרש כה עמוק בתרבותנו, עד כי קשה לדמיין את החיים בלעדיו. והאמת? גם החילונים ביותר יודו שזהו יום מיוחד מאוד, כששקט נדיר משתורר ברחובות, לבד מצחוק ילדים שיוצאים למסעות אופניים על הדרכים הראשיות.

3. מפלס הכנרת

הטוטו הלאומי: עלה או ירד? מפלס הכנרת, צילום: Shutterstock

עם ההתחממות הגלובלית, בצורת הופכת לאישיו לא רק אצלנו במזרח התיכון אלא סביב הגלובוס. אבל בישראל המודעות למחסור במים ממשיכה בבדיקה של מפלס הכנרת, עד לרמת הסנטימטרים. קבלת דיווח בחדשות עד כמה המפלס עלה, והשמחה הקולקטיבית שמשתררת באוויר בימים גשומים במיוחד, היא משהו שלא תמצאו במדינות אחרות, שאצלן גשם הוא פשוט גשם.

4. תיבת צ'קים בחתונה

אז כמה לרשום? צ'ק לחתונה, צילום: Shutterstock

השילוב של התרבות הישראלית התכל'סית ומחירי ספקי החתונות ההולכים ומתייקרים הביא לנוהג ברור: לחתונה לא מביאים מתנה אלא צ'ק, רצוי כזה שיכסה את עלות המסיבה. בחו"ל, הנימוס עדיין מחייב להביא מתנה, לעיתים מחנויות עם רשימת מתנות, מה שכאן לא תמצאו בכלל. במקום זה, יש פה תרבות שלמה שהתפתחה סביב הצ'ק - אתרי אינטרנט שמחשבים לך "כמה לתת", כספת לצ'קים בכל אולם שמכבד את עצמו, והידיעה של כולנו שאת ערב הכלולות, הזוג המאושר יבלה עם טבלת אקסל ומחשבון, ויחשב כמה בדיוק שם הבן דוד מדרגה שנייה.

5. מפורסמים לא מזוהים פוליטית

האמנים חוששים להביע את דעתם פן יצלבו אותם מהמחנה השני. כנסת ישראל, צילום: Shutterstock

במערכת הבחירות האחרונה לנשיאות ארה"ב, ההבדל בין הסלבס הישראלים והאמריקאים היה ברור כשמש - שם, רובם הזדהו פוליטית, קראו ברשתות החברתיות למי להצביע, והביעו ידע ועניין רב בזירה הפוליטית. אצלנו, רוב המפורסמים נמצאים ב"ארון" בנוגע לשיוכם הפוליטי, ולעיתים נדירות יזוהו. וזה לא רק אמריקה -  בכל מדינה יש לא מעט אמנים המזוהים עם מחנות פוליטיים, בעוד אצלנו, בביצת הבידור הקטנה, דומה שהצורך להתפרנס גובר על האידאולוגיה, ובמקום להודות על שיוך לשמאל או לימין, רוב האמנים בוחרים את דרך האמצע, הקצת משעממת.

6. מטס יום העצמאות

 המאורע המרכזי ביום העצמאות. מטס חיל האוויר, צילום: Shutterstock

שמעתם פעם על מדינה שבה משפחות על טפיהן מצטופפות כדי לראות מטוסי קרב עפים באוויר להנאתם? כנראה שלא, ולא תשמעו גם. המטס החגיגי של יום העצמאות שנערך בכל שנה על חוף הים בתל אביב, עושה ספין של שמחה על כלים שבבסיסם הינם כלי הרג - דיסוננס שהינו בלתי נתפס, אם רק נחשוב עליו. אבל מסורת זו מסורת, והאמת? אם שילמנו הרבה מכספי המיסים שלנו על ההרקולסים החדשים, לפחות שנראה אותם עושים קצת סלטות באוויר.

7. שבוע הספר

 

קשה להאמין, אבל שבוע הספר העברי קיים כמעט מאה שנה - 91 ליתר דיוק. בשנת 1926 נפתחו לראשונה דוכנים למכירת ספרים מוזלים בשדרות רוטשילד בתל אביב, מה שהמשיך כמסורת של אגודת הסופרים והספרות העברית, והפך לחלק בלתי נפרד מהמרקם התרבותי בארץ. אירועי קניות עצומים של ספרים והנחות משמעותיות גם בחנויות, המתרחשים כיום בחודש יוני מדי שנה, שמים את הספרים על במה מכובדת הראוייה להם, ומקרבים את כולם קצת יותר אל המילה הכתובה. בכל שנה, אנחנו עדים מחדש עד כמה זה חשוב.

8. המנון בסולם מינורי

אצלנו ההמנון הוא לא מאורע שמח. צילום: Shutterstock

כאן אנחנו אמנם לא לגמרי בודדים בעולם - אבל אנחנו חלק מקבוצה מאוד מצומצמת של מדינות שההמנון שלהן אינו מג'ורי, לצד טורקיה וקזחסטן. עבור כל שאר אומות העולם - המנון זה ארוע שמח, מלא בחצוצרות, תופים והצהרות אקסטטיות על האהבה למדינה, אבל הסולמות המינורים - המיוחסים לשירים עצובים - הם נטע זר בתוך המנוני העולם. "התקווה" הוא שיר איטי, אינטימי שבדרך כלל מושר בשקט, ובמקום חגיגת לאומיות מדבר על געגוע וכמיהה. גם כשאנחנו כאן, אנחנו מתגעגעים לישראל. על איזו עוד מדינה אפשר להגיד כזה דבר?

9. יורדים ועולים

מי שעוזב את הארץ הוא בוגד? צילום: Shutterstock

הגירה היא תופעה בינלאומית רחבה, כמובן, אבל רק בישראל מיוחסים לה ערכים מוסריים. העברית הכריעה - מי שמהגר לתוך ישראל הוא עולה, ובהתאמה - מי שעוזב אותה הוא "יורד". בעוד שבמדינות אחרות מדובר על "הגירה", "מעבר", "רילוקיישן" או "עזיבה", אצלנו נבחרו מינוחים אחרים, סובייקטיבים בהרבה. במשך דורות רבים החיים בישראל נתפסו כסוג של הישג, או אולי הקרבה, מעשה גבורה שיש להרעיף עליו שבחים. עזיבת ישראל למקום אחר, לעומת זאת, נתפסה כמרדף אחרי עושר חומרי, ולפעמים אפילו כסוג של בגידה. השיח הזה, שהיום נראה מעט מיושן - עת חוזרת ללקסיקון המילה "מהגרים" במקום "יורדים" - מלמד לא מעט עלינו. 

 [#middleBanner] 

יש לי ארץ אחרת: מהגרים באמצע החיים

שירה בציבור מעכבת התדרדרות אלצהיימר

מסע בזמן: הנוסטלגיה של הגלויות הישראליות

הכרזה שמכריזה על קום המדינה

על האש: המדריך המלא למנפנפים

יודעים הכל על הספרות העברית? חידון שבוע הספר