שבוע הספר 2018: אין גיל להשראה

אין גיל להשראה. היא יכולה לנחות עליכם בכל שלב של החיים גם אם אתם בני  80. שבוע הספר בפתח (6.6-16.6), ובחיפושים אחרי סופרים וסופרות שהוציאו ספר ביכורים ראשון אחרי גיל 60 התגלה לפנינו עולם עמוס וגדוש באנשים מוכשרים מלאי פיוט ומוזה.  נאלצנו לבחור רק ארבעה.  קבלו אותם:

מנכ"ל שופרסל שהפך לסופר

דוד וינשל (83) כיהן כמנכ"ל רשת השיווק "שופרסל", כמנכ"ל חברת ההשקעות "כלל ישראל" וכיו"ר "מגדל חברה לביטוח", כתב ספר סיפורים קצרים בשם "הבהקים" (אופיר ביכורים).  הספר מעוטר בתמונות של ציורים ופסלים של אשתו זיוה. סיפורי מתח, סיפורים רומנטיים, סיפורים מהשרות הצבאי וסיפור מיסטי במיוחד על  משפחה ירושלמית בימי מלחמת העולם.

דוד וינשל אוחז בספרו. סיפורים קצרים, רעייתו זיוה הוסיפה איורים (צילום באדיבותם)

וינשל:  "כל חיי הבוגרים הייתי איש עסקים, וביום אחד הרגשתי שאני צריך הסבה. אני כותב על התהליך הזה בספר: 'מתוך זוהר העבר החלו להופיע בהרהוריי, כהבהקים, אירועים ותקריות מזווית שונה. הדמיון עטף אותם במעטה של סיפורים, שלכאורה לא היו ולא נבראו. הסיפורים הפתיעו אותי'. 

הלכתי לקבוצת כתיבה של אמנון ז'קונט ומאז אני כותב. רוב הסיפורים בספר הופיעו באינטרנט באתר הסיפורים שלי, 'איזה עולם נפלא', שכבר לא קיים. הרגשתי שהדרך הנכונה להבטיח את הנצחיות של הספר זה להוציא אותו מודפס. כל הסיפורים הם פרי דימיוני הקודח, עם הבזקים קלים למציאות".

פסיכולוגית הלומי הקרב כתבה ספר על השואה

אירית דרור רייטן (78)  הייתה פסיכולוגית במחלקת הלומי קרב בתל השומר ועדיין מתנדבת שם פעמיים בשבוע. בימים אלה ראה אור ספרה "מחר תזרח השמש" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), ספר מטלטל ומרגש על השואה מנקודת מבטה של ילדה קטנה בשם ריני.  אמה מצטרפת לפרטיזנים, אביה מגורש לאושוויץ, והיא מוצאת את עצמה לבד, מסתתרת בסל כביסה בבית משפחת איכרים נוצרית.

 
אירית דרור רייטן אוחזת בספר הביכורים פרי עטה. צילום באדיבותה

דרור רייטן:  "עבדתי  על הספר שלוש וחצי שנים עם הפסקות ארוכות. היה לי קשה. שני ההורים שלי שכבר לא בחיים הם יוצאי התופת ואני הילדה שהתחבאה בתוך סל כביסה, אני ריני. הבעיה שלי הייתה שהוריי לא היו מוכנים לדבר על זה.

אמא שלי כנראה עברה משהו זוועתי ונוראי בצד הרוסי, עד מותה לא ידעתי מה זה היה. על המסע של אבא שלי שמעתי מחברים שלו, הוא עצמו לא דיבר על כלום. הייתי כמה שנים בארה"ב בלימודים, ובשנים שהייתי שם הרגשתי אשמה שאני לא יודעת מספיק. כשחזרתי ביקשתי מאבא שלי שיתחיל לספר, אבל הוא לא היה מסוגל, והבטיח שיום אחד זה יקרה.

אבל אבי נהרג בתאונת דרכים, ולא הספיק. אני זוכרת שיום אחד ישבתי עם ארבעת ילדיי, דיברתי על השתיקה של אבי ואמי, והבן שלי אמר לי 'על מה את מדברת, שאבא שלך סגור  ולא מדבר, מי את? אנחנו לא יודעים עליך כלום. הבנתי שאני חייבת לספר את הסיפור. אבי בעלי דחף אותי לכתוב את הספר. וככה התחלתי". 

מנהל קשרי החוץ במשרד הממשלתי שכתב ספר שירה

ד"ר אריה רגב (66),  מנהל קשרי החוץ במשרד החקלאות כתב ספר שירים  מקסים בשם "קפלי הזמן" (הוצאה עצמית).  שירי טבע, שירי הגות, שירי אהבה ועוד.

ד"ר אריה רגב וספר הביכורים שלו. צילום באדיבותו

רגב:  "הניצנים הראשונים היו לפני 20 שנה, כבר אז כתבתי שירים למגרה, אבל הפייסבוק היה הטריגר גדול. ב-2012 התחלתי לכתוב ולעלות לפייסבוק שיר פעם בשבוע. הגאון היהודי הצעיר שהבין שהלייקים שווים זהב -  צדק. מנגנון הלייקים הוא מנגנון מצוין.

בשלהי 2016 התגבשה אצלי המחשבה להוציא את זה כספר. התחלתי להגיע למפגשים של אגודת הסופרים, ורציתי להיות חלק מהעולם הזה. אני כותב הרבה על הטבע שזה נושא מאד קרוב לליבי, יחסי אנוש, הגות על העולם לאן אנחנו הולכים מאיפה אנחנו באים. אני מאוד מופנם  והדימיון שלי עובד שעות נוספות. לפעמים זה מגיע באמצע הלילה, אני מתעורר כנשוך נחש, וממהר לכתוב טיוטה לא לשכוח. לפעמים הולכים לאיבוד פנינים".

מנהלת השירות למען הילד שכתבה ספר ילדים

אלה בלאס  (73) ניהלה את השירות למען הילד - הגוף המטפל בכל נושא האימוץ,  הוציאה ספר ילדים בשם "לא רוצה שתיהיו לבד", (אופיר ביכורים)  בליווי איורים של עדי רוזנזון. מה עובר על יהלי הקטן, כשהוריו יוצאים בלעדיו לחופשה קצרה בחו"ל, ואיך עוזרים לו להתגבר על הפרידה העצובה.

 
אלה בלאס אוחזת בספר הביכורים פרי עטה. צילום עמנואל בלאס

בלאס שאבה השראה לשם ספרה  'לא רוצה שתהיו לבד', ממשפט שהנכד שלה יובל (היום בן 14) אמר להורים שלו כשהיו בחו"ל: "הוא היה אצל הסבא והסבתא, ולא רצה שההורים יהיו לבד".

תמיד רצית לכתוב ספר?

"כשפרשתי לגמלאות בכלל התחלתי לצייר.  לא נגעתי במכחול מאז בית ספר יסודי, ואז פשוט נכנסתי יום אחד למרכז קהילתי שהיה בו חוג ציור,  שאלתי אם מקבלים מישהי שלא החזיקה מכחול מאז עממי, וככה זה התחיל. במקביל לציור התחלתי לכתוב את הספר ששכב במגירה עשר שנים, ולפני שנה וחצי חזרתי אליו.

הספר הזה הוא בשבילי סיכום של ניסיון מקצועי יחד עם סבתאות. זה אמנם ספר ילדים, אבל הוא גם ספר הדרכה להורים ולסבא וסבתא: איך לאפשר לילד חווית פרידה בלי שתהפוך לטראומה. פרידה מהורים שנוסעים לחו"ל, פרידה מאבא במילואים, פרידות זמניות כמובן.

יש בספר גם חלק אינטראקטיבי של משחק אצבעות לילדים קטנים ממש.  ההורים נוסעים, הקטן נשאר אצל סבא וסבתא, וכל יום שעובר מכופפים אצבע נוספת. ככה הוא יודע מתי ההורים חוזרים. ילד קטן לא מבין את המשמעות של ימים,  והוא רוצה להיות בטוח שההורים חוזרים". 

איך הסביבה קיבלה את הספר?

דרור רייטן: "אני שלמה לגמרי עם הספר אבל פחדתי  קצת שלא יבינו אותו את הסוף. המשפחה מאד אהבה, ובכלל אני מקבלת הרבה תגובות מרגשות. הספר נכתב בכלל באנגלית ותורגם לעברית, היה לי חשוב שהגויים שלא מבינים ולא פעם מתייחסים בביטול וזלזול לשואה יקראו.  רציתי לומר להם 'תיראו ריני הזאת, יש לה המשך. אמנם המשפחה איננה אבל יש המשך ליהדות".

אירית דרור רייטן וספרה, בעברית ובאנגלית. צילום באדיבותה

בלאס: "לפני שהתחלתי לבדוק עם הוצאות לאור התייעצתי עם סופרות לילדים, קיבלתי את ברכתה של נורית זרחי והתחלתי לגלגל את זה. הקראתי את הספר לנכדה שלי נטע, אז בת ארבע ולנכדה שירה בת שנה וחצי שרצתה גם.  הן ישבו מרותקות. הנכדה בת הארבע אמרה לי 'סבתא כשאני אהיה גדולה גם אני אמציא סיפורים'. יש מחמאה גדולה מזאת?".

וינשל:  "כשהסיפורים היו באתר קיבלתי המון תגובות ועצות מאנשים שאני לא מכיר: זה ארוך מדי, קצר מדי, אולי כדאי שתעשה כך וכך. התגובות על הספר המודפס הגיעו רק מאנשים שאני מכיר, שחלק מהם מצאו את עצמם בסיפורים, והם צדקו. לא ממש היו שם אבל היו סימנים שלהם שם. רוב הסיפורים הם פשוט ממוחי הקודח".

רגב:  "קיבלתי המון עידוד מאנשים שאת חלקם אני מכיר היטב וזה נתן לי דחיפה. באחד המפגשים של אגודת הסופרים הכרתי את ציפי שחרור. שאלתי אותה אם היא מוכנה לערוך העברתי לה 120 שירים. שני שליש היא אהבה ושליש היא הציעה לי להפקיד בזולה ולא לפרסם.

המשפחה שלי לא הייתה מאוד מופתעת מהעובדה שאני כותב שירה. התגובה הלא נעימה היחידה הייתה כשפניתי להוצאת 'פרדס' עם ספר ערוך ומוכן והם לא הסכימו לפרסם. התגברתי מהר והוצאתי בעצמי נחוש בדעתי לא לחזר יותר אחרי הוצאות ספרים".

ד"ר אריה רגב. כבר אוסף שירים לספר הבא (צילום באדיבותו)

איך הייתה ההרגשה לאחוז בפעם הראשונה בספרכם?

בלאס: "מאד מרגש. ממש. זה לקח הרבה מאוד זמן עד שזה קרה. בהתחלה לא אהבתי את האיורים, החלפתי מאיירת".

וינשל: "הייתי ממש בהיי. עשינו השקה חגיגית והגיעו אנשים. היה ממש מרגש".

דרור רייטן: "מרגש, ממש מרגש. אני לא הייתי מצליחה לעמוד בקושי של הכתיבה עם הזיכרונות הקשים שעלו ללא התמיכה של בעלי והמשפחה".

רגב: "זה קרה בשלבים. הוצאתי את זה בהוצאה עצמית ואינדבוק עשו את ההעמדה וההפקה.  את צילום הכריכה עשיתי בעצמי בגינת ביתי במצלמת הטלפון. הלכתי לבית הדפוס והבאתי בגאווה רבה לציפי שחרור. היה מאוד מרגש. ב-12.6 תתקיים ההשקה הרשמית והחגיגית".

כל הארבעה כבר חושבים על ספרם הבא

דרור רייטן: "במקור רציתי לכתוב טרילוגיה. כל ספר מנקודת מבט של מישהו אחר. בנתיים ירדה לי אבן אחת מהלב נראה הלאה".

בלאס: "שקלתי לכתוב ספר מבוגרים על חוויה  מטלטלת שעברנו  ב-1995 בטיול מאורגן באיסלנד שם נקלענו לסופת שלגים בגלל מדריך חסר אחריות. זחלנו בשלג, בעלי חולץ עם כוויות קור. אפילו היה לי שם 'על הר קרח קירח'. אני אדם פרפקציוניסט, והבנתי שכדי לכתוב את הסיפור אני צריכה לעשות תחקיר יסודי ולחזור לאיסלנד. בינתיים ויתרתי. הספר הבא שוב יהיה לילדים, והפעם על שינויים: מה קורה כשאמא יוצאת לעבוד ואבא נישאר בבית.

וינשל:  "יש לי כבר רומן מוכן שאני לא שלם איתו. הוא כל הזמן עובר שינויים, ואני לא בטוח לגביו.  אני ממשיך לכתוב סיפורים קצרים. כותב עכשיו סיפור שכנראה לא יכנס לספר הבא שלי.  הוא אינטימי וחושפני מדי הוא גם קצת מטורף".

רגב: "אני ממשיך לכתוב שירים, ממשיך לפרסם בפייסבוק, וכשיהיו מספיק שירים אני אוציא ספר נוסף".

המדריך לבילוי בחינם ברחבי הארץ

האמנים הכי טובים שמגיעים לארץ

 המסעדות עם הנוף הכי יפה בארץ

חוויה קולינרית ביקבי הארץ

לאכול, להתארח, להתאהב: הבשלניות שמארחות בביתן

אופנת וינטג': שופינג מוצלח בשוק הפשפשים

 הצטרפו לקהילת פנאי ותרבות של מוטק'ה