של מי הצוואה הזאת?

שי, אלון ומתן היו הבנים של שושנה. הם וילדיהם הקפידו לבקר אותה ושמרו איתה על קשר רציף. כל זה היה נכון עד לחודשים האחרונים לחייה. אז התחולל מהפך ביחסה אליהם. בכל ביקור נטתה האם להתלונן על יחסם כלפיה, על כך שאינם מבקרים מספיק ועל הנכדים שאינם מכבדים אותה כראוי. הבנים ייחסו אמירות אלה לגילה המבוגר והבליגו.

לאחר ששושנה נפטרה ישבו הבנים שבעה בדירתה. במהלך השבעה הם שמו לב לדבר מוזר: בכל פעם שאחד השכנים, דני, נכנס לנחם, חלק משהכנים האחרים עזבו את הדירה. הבנים, שלא היו מעורים ביחסי השכנות, לא ייחסו לכך חשיבות.

"באחד מימי השבעה, קמתי להכין קפה", סיפר שי, בנה הצעיר של שושנה, "וראיתי בארון הקפה כרטיס ביקור של עורכת דין לענייני משפחה. לא הבנתי מה לאמי ולעורכת הדין, ובתום השבעה טלפנתי אליה לברר מה פשר הקשר". אז גילה שי שאמו כתבה צוואה זמן קצר לפני כן והורישה את הדירה ליורש יחיד - דני השכן. לבניה לא הורישה דבר.

הבנים פנו אלי שאעזור להם בביטול הצוואה. בעזרת חוקר פרטי הם גילו שמחצית מהשכנים תיארו את דני כאדם חסר רגשות. כזה שיעשה הכול אם יש לו אינטרס כלכלי, ונרמז אפילו שזו לא הפעם הראשונה שבה הוא יוצר קשר עם מבוגרים. גילינו גם שעורכת הדין שהחתימה את שושנה על הצוואה ביצעה עבור דני לא מעט עסקאות בעבר.

חלק אחר מהשכנים דיברו עליו טובות וסיפרו איך הוא עזר לשושנה ושבזכותו היא לא נשארה לבד. כל זה עזר מאוד, אבל היה מאוד נסיבתי.
בכדי לבטל צוואה שנחתמה, בייחוד אם היא נחתמה אצל עורך דין, ניתן לטעון טענות משני סוגים:

טענה אחת - חוסר כשרות, זאת אומרת, ששושנה, לצורך העניין, לא הייתה כשרה משפטית לערוך צוואה כי הייתה פרנואידית, מבולבלת או דמנטית.

טענה שנייה שניתן לטעון היא השפעה בלתי הוגנת, כלומר, שאדם מסוים, במקרה הזה השכן דני, השפיע עליה באופן בלתי הוגן לערוך צוואה לטובתו.

התברר שעורכת הדין ודני היו יותר מתוחכמים. הם ערכו צוואה שבה הורישה שושנה את הדירה לדני, אבל את יתר הרכוש ואת החפצים יקרי הערך שהיו בדירה היא הורישה לשכנים. כל אותם שכנים שהעידו לטובתו של דני.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

מה שבסופו של דבר הביא לניצחון בתיק הזה היה החקירה של דני עצמו. בעקבות האמירה של אחד השכנים שזו לא הפעם הראשונה שבה דני משקיע זמן בקשישים, אותרו מקרים נוספים שבהם היה דני מעורב, באזורים אחרים בארץ. דני נהג להתקרב לקשיש או לקשישה, להיות צמוד אליהם במשך תקופה של מספר חודשים, לסכסך ביניהם לבין בני המשפחה שלהם, לדאוג לערוך צוואה לטובתו עם עורך דין מקומי שהוא הכיר, אבל שיא התחכום היה שהוא מעולם לא היה היורש היחיד. איתו ירשו עוד שכנים ומכרים. כך הוא הבטיח שהוא יזכה בנכס העיקרי, ושהם יעידו לטובתו. בית המשפט לא יכול היה להתעלם מהראיות האלה.

המקרה הזה הוא רק מקרה אחד, אבל הוא מאפיין תופעה של אנשים מבוגרים שמשתלטים עליהם אנשים אחרים, גורמים לנתק ביניהם לבין בני המשפחה שלהם ומשפיעים עליהם לכתוב צוואה עבורם. היכולת להוכיח זאת היא יכולת מאוד מצומצמת. אם ההורה אינו מסכים להיות בקשר עם אחד הילדים או עם כולם, ייתכן שהוא כבר נמצא בירידה דמנטית או מושפע על ידי אחים, שכנים, מטפלים פרטיים או כל אדם זר אחר. ניתן לבצע פעולות מקדימות, כשהוא עדיין בחיים ולפני שיהיה מאוחר מדי.

במקרים כאלה הנסיבות מתאימות כדי להגיש תביעה למינוי אפוטרופוס. הליך כזה מתאים במקרה שבו המבוגר נמצא בירידה דמנטית, מבחינים בבלבול שלו, בחוסר בוחן מציאות תקין וכו'. הליך כזה נתמך תמיד בחוות דעת פסיכוגריאטרית.

הבהרה: המאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לכך ונכתב לצורכי מידע כללי

עוד על משפט: 

מתנה על תנאי

צוואות, ירושות ומה שביניהן

שותפים לדירה או ידועים בציבור?

גירושים מאוחרים: דברים שחשוב לדעת