שלומית אהרון: "החיים לא נגמרים בגיל השלישי"

אם האירוויזיון השנה יערך בישראל או לא, אנחנו עדיין לא יודעים, אבל כן יכולים לספר שהשיר "הלילה" שייצג אותנו בשנת 1981 הוא אחד האהובים עלינו. "זה שיר שהולך איתנו כל השנים האלה ואנחנו ממשיכים לשיר אותו בהופעות", מספרת שלומית אהרון (68) סולנית "הכל עובר חביבי". "אין ספק שהאירוויזיון הוא משחק מרגש, מסיבה אחת גדולה, אבל צריך להשתתף בו פעם אחת בחיים, לא יותר".

מה חשבת על נטע ברזילי?

"אני מאוד אוהבת אותה. היא זמרת מדהימה. זה כיף שאמנות אמיתית זוכה בפופולאריות".

ב-27 בספטמבר תופיע אהרון בבית יד לבנים באשדוד. "המופע מורכב כולו משירים שנכתבו לפני קום המדינה בעיבודים מיוחדים של גלעד אפרת ואני מופיעה יחד עם אנסמבל של שבעה נגנים. לקחנו את כל השירים היפים ועשינו להם עיבודים חדשים ומיוחדים. יש בהם ממש נגיעות של געגוע. אני מקווה שיהיה שמח, נוסטלגי ומרגי. במופע אני מארחת את ריקי גל, שהיא זמרת שאני מאוד אוהבת. הופענו יחד בשנות השמונים במחזמר 'עלובי החיים'".

צילום: יריב פיין וגיא כושי

את מתחברת למוזיקה שמושמעת היום? מנועה קירל ועד סטטיק ובן אל?

"בהחלט. אני חיה היום, אז אני מקשיבה לכל מה שקורה. כל מה שאני עושה מחובר גם להיום גם אם הוא נכתב בעבר. יש דברים שאני אוהבת ויש פחות, יש דברים שמתאימים למסיבות וריקודים ויש דברים שמתאימים להקשבה או לקונצרט. אני לא מנותקת, אני מחוברת מהמבט שלי ומהגיל שלי.

"אני מרגישה שאנחנו מושפעים אחד מהשני, אני מקווה שגם הזמרים של היום מושפעים מהעבר. לכל מוזיקה יש גם מטען והיסטוריה, והמבוגרים גם מושפעים מהצעירים, יש חיבור מכל מני נקודות מבט".

מוכנה לשאלון האסוציאציות שלנו?

"אני מקווה שכן..."

מהי המילה שאת הכי אוהבת?

"יולי, נכדתי המתוקה".

עם הבת טליה והנכדה יולי. צילום באדיבות המשפחה

מהי המילה שאת הכי שונאת?

"ציניות".

מה מדליק אותך?

"לשמחתי הרבה דברים. קשר יפה, אוכל טוב, מוזיקה טובה".  

מה דוחה אותך?

"בוטות".

מהו הצליל שאת הכי אוהבת?

"חוזרת לנכדתי יולי, לצליל הקול שלה".

עם הנכדה יולי. צילום באדיבות המשפחה

מהו הצליל שאת הכי שונאת?

"צליל של חריקה".

"מהי הקללה שאת הכי אוהבת?

"אני מודה שאני מקללת מעט מאוד".

מאיזה הרגל רע היית רוצה להיפטר?

"אני מאוד זללנית באוכל והייתי רוצה להשתלט על זה".  

אם לא היית זמרת, באיזה מקצוע היית רוצה לעסוק?

"אני לא רואה שום אפשרות אחרת. זה הדבר היחיד רציתי ואני רוצה לעשות".

שלומית אהרון והבן דניאל. צילום באדיבות המשפחה

 באיזה מקצוע הכי לא היית רוצה לעסוק?

"אולי משהו פקידותי שמושיב אותך באותו מקום. אני אוהבת את הניידות והדינמיות של המקצוע שלי".

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת קם בבוקר?

"בודקת בפלאפון שכולם בסדר ואז שותה את הקפה שלי".

איך את שומרת על כושר?

"יש תקופות שאני עושה פילאטיס או משתדלת לעשות פעילות גופנית אחרת, ויש תקופות שאין לי זמן. ההופעות שומרות עלי מאוד, אני מוציאה הרבה אנרגיה".

היעד האהוב עלייך לחופשה חלומית?

"אני טסה עכשיו לניו יורק כי הבן שלי, דניאל, חי שם. חופשה חלומית זה איתו".

מה הטריק האחרון שלימדו אותך הנכדים?

"יולי לימדה אותי דבר נורא חשוב לחיים שלי. היא אומרת הרבה 'בא לי' כשלא רוצים לתת לה. בהתחלה ניסינו ללמד אותה שאין דבר כזה בא לי, לא תמיד אפשר לקבל מה שרוצים. ופתאום מצאתי את עצמי מתלבטת על דברים בחיים וזה מיד קפץ לי: בא לי או לא בא לי. לפעמים כיף לעשות דברים כי בא לי וזהו".

עם הנכדה יולי. צילום: באדיבות שלומית אהרון

 [#middleBanner] 

סטיגמה על הגיל השלישי שתרצה להפריך.

"שדברים חייבים להיגמר באיזושהי צורה. הם לא חייבים להסתיים. אתה ממשיך ליצור ולעשות עוד המון ויש עוד המון התפתחות ויצירה. בקיצור, יש למה לצפות".

מה הדבר הכי חשוב שלמדת בחיים?

"אני חושבת שאת זה. לא להתקבע על דעות מסוימות, שהחיים צריכים להיות בצורה מסוימת או שבגיל מסויים זה ככה או אחרת. לפתוח, לתת לדברים לזרום ולא לפחד".

ולסיום, אם גן עדן קיים, מה תרצי לשמוע שאלוהים יאמר לך עם הגיעך לשעריו?

"ברור שקיים, לא במובן הדתי במובן רוחני, סוג של אנרגיה של מקום טוב. הייתי רוצה להגיד לי שהכל בסדר, הטוב והרע והכל לטובה. ושאני יכולה להמשיך הלאה בהתפתחות שלי".